שינויים במבנה הכרומוזומים (ללא שינוי מספר הכרומוזומים)

מתוך Genopedia - פרופ' מוטי שוחט

[עריכה] טרנסלוקציה

– שחלוף מקטעים בין זרועות של שני כרומוזומים מזוגות שונים. כך חל שינוי במקומם של הגנים, אך בד"כ אין עודף או חסר של חומר גנטי ומצב זה הוא מאוזן. אם אדם נושא שינוי כזה באופן מאוזן (ללא שינוי בכמות החומר הגנטי וללא פגיעה בגנים) - הוא בריא, אך נמצא בסיכון יתר להולדת ילד עם מבנה כרומוזומי לא מאוזן (הכוונה בלא מאוזן: שמבנה הכרומוזומים כולל מחסורים או תוספות של חומר גנטי כרומוזומלי שסיבתן הטרנסלוקציה של ההורה). חלק מהעוברים, שיש להם מבנה כרומוזומי לא מאוזן נפלטים בהפלה ספונטנית בתחילת ההיריון. לכן ניתן לראות הפלות חוזרות אצל חלק מהזוגות שבהם רק אחד (די באחד מהם) נושא טרנסלוקציה מאוזנת. חשוב לציין, שלהורה הנושא טרנסלוקציה מאוזנת יכולים להיוולד גם ילדים בריאים, ללא טרנסלוקציה או ילדים הנושאים טרנסלוקציה מאוזנת, כמו מצב ההורה. במקרה כזה, הזהה למצב ההורים, אין לדבר ביטוי קליני. ניתן לאבחן זאת בזמן ההיריון בבדיקת מי שפיר או בבדיקת סיסי שיליה. כשמאבחנים טרנסלוקציה בעובר בבדיקה טרום לדתית, וכשרואים שמבנה ההורים תקין (ללא טרנסלוקציה), זו טרנסלוקציה "de novo" והסיכון האמפירי למומים ולפיגור שכלי בעובר הוא מוגבר (כ- 7% יותר מסיכון הרקע, שיש באוכלוסייה הכללית שעומד על כ- 4%-3%). הסיכון המדויק יכול להשתנות בהתאם לסוג הטרנסלוקציה ובהתאם לממצאים בבדיקות אחרות, למשל ממצאי האולטרה-סאונד.

 קיימים שני סוגים של טרנסלוקציות:
        - טרנסלוקציה רוברטסונית
        - טרנסלוקציה רציפרוקלית

טרנסלוקציה רוברטסונית

- מצב, שבו קיים חיבור כמעט בשלמות בין שני כרומוזומים. טרנסלוקציה זו אפשרית רק בקבוצת הכרומוזומים: 13, 14, 15, 21, 22 בגלל צורתם, שיש בה רק זרוע ארוכה אחת. אם, מאתרים טרנסלוקציה מסוג זה בעובר ובאחד ההורים (בצורה מאוזנת) - המצב תקין בדרך כלל (ב- 99%) אך מוטב לשלול מצב העלול להיות קשור באי תקינות העובר (למרות שהוא, לכאורה, מאוזן). מצב המכונה UPD אוUni Parental Disomy. כאן יש "תרומה" של זוג הכרומוזומים (מאותו סוג כרומוזומים) רק מהורה אחד, במקום המצב התקין שבו כל הורה תורם כרומוזום אחד מכל סוג של כרומוזומים. אפשר לשלול תופעה זו בעזרת גנטיקה מולקולרית; בודקים ברמת הדנ"א ולא ברמת הכרומוזומים. פירוט ראה בפרוט בממצאים בבדיקת דיקור מי שפיר.

טרנסלוקציה רציפרוקלית - זה מצב שבו מתקיים שחלוף בין חלקי הזרועות של שני כרומוזומים שונים. במצב זה יש חיתוך והדבקה מחדש ב-2 זרועות של 2 הכרומוזומים, כאמור קודם. כשהחיתוך בשני הכרומוזומים מתרחש בין הגנים השונים (ולא נפגע גן) - אין לכך חשיבות קלינית. אך כשנוצרת טרנסלוקציה מסוג זה ע"י פגיעה בגן חיוני - עלולה להיווצר מוטציה ויש פגיעת תפקוד באדם. לכן בטרנסלוקציה de novo יש סיכון מסוים למומים ולפיגור שכלי (כ- 7% מעל לסיכון הרגיל). מצד שני - אם יש לאחד ההורים טרנסלוקציה כזו והוא בריא – זאת אכן ראייה שבמקום הטרנסלוקציה לא חל נזק שקשור במחלה.

[עריכה] אינוורסיה

– היפוך מיקטע בתוך אחד הכרומוזומים, כך שלא נוצר עודף או חסר של מטען גנטי. לכן אדם הנושא אינברסיה, כמעט תמיד בריא. קיים סיכון קטן יחסית ללידת ילד עם מבנה כרומוזומי לא מאוזן, (שיש בו חסרים ועודפים בכמות החומר הגנטי). חלק ניכר מההריונות של העוברים הלא מאוזנים נופלים באופן ספונטני בתחילת ההיריון. יש כמה אינברסיות שכיחות מאד באוכלוסייה. ברוב המקרים הן מועברות באופן זהה מהורה לילדו. למשל: אינברסיה בכרומוזום 2, 9, 17. במקרים אלו אין סיבה, על פי רוב, לבדוק את העובר, כי הסיכוי לבעיה בעובר קטן עד מאוד.

[עריכה] מוזאיקה

– במצב זה חל שינוי במבנה הכרומוזומים או בצורתם בד"כ לאחר שנוצר העובר. במקרה כזה, העובר החל להתפתח ברחם עם מבנה כרומוזומי תקין, אך אותם תאים שנוצרו מהתא הפגום – יהיו פגומים גם הם. כך באברי הגוף השונים יש לאדם שילוב של תאים עם מבנה גנטי תקין ותאים אחרים, עם מבנה גנטי לא תקין. מצב זה מכונה מוזאיקה. המשמעות הקלינית של מוזאיקה תלויה בשיעור התאים הלא תקינים ובתפקידם, כלומר על מה הם אחראיים. ברוב המקרים הפרעה כרומוזומית המופיעה בצורת מוזאיקה, קלה יותר מתופעה שבה כל התאים הם בעלי מבנה כרומוזומי לקוי. בד"כ מוזאיקה שבה אחוז התאים הלא תקינים (בעור או בדם) פחות מ-15% יכל להיות ללא כל ביטוי קליני. מאידך ריכוז גדול של תאים לא תקינים יכל להתבטא בתמונה קלינית דומה למחלה שבה כל התאים עם פגם. כיוון שמוזאיקה יכולה להופיע רק בחלק מרקמות הגוף ורק בחלק מהתאים, יש סיכוי שלא יוכלו לאבחן מימצא זה בבדיקות הכרומוזומים של הדם או של מי השפיר. (אלא אם נספרו הרבה מאוד תאים, מעבר למה שנהוג).

[עריכה] שינויים מזעריים בכרומוזומים

– יש כמה תסמונות שנגרמות מחסרים מיקרוסקופיים – קטנטנים בכרומוזומים (למשל, תסמונת וויליאמס הנגרמת בגלל חסר של מקטע קטן בכרומוזום 7, תסמונת VCF, הנגרמת בגלל חסר של מקטע גנטי קטן בכרומוזום 22; תסמונת ייללת החתול הנגרמת מחסר קטן בזרוע קצרה של כרומוזום 5; תסמונת וולף-הירשהורן הנגרמת מחסר קטן בזרוע קצרה של כרומוזום 4. חלק קטן מאוד מחסרים אלה אפשר לזהות בשיטות אבחון ציטוגנטיות קלסיות ואת רובם אפשר לאבחן רק לאחר הלידה ורק לאחר שהועלה חשד קליני שהן קיימות. עושים זאת בשיטות צביעה פלורסצנטית (FISH) או בשיטות מולקולריות.

לאחרונה משתמשים בבדיקת הצ'יפ הגנטי לאתר תסמונות של חסרים מיזעריים בכרומוזומים הקשורים בפיגור שכלי.

[עריכה] חסרים על כרומוזום Y

– כשקיים חסר של הזרוע הקצרה של כרומוזום Y, מתקבל פנוטיפ (מה שרואים מבחוץ) של בת. הגורם לכך הוא העדרו של חומר גנטי באזור זה של כרומוזום Y המכונה SRY ואחראי על התפתחות האשכים. מצב זה הוא נדיר. שכיחים יותר חסרים בזרוע הארוכה של כרומוזום Y, שאינם פוגמים במבנה זכרי תקין, אך עלולים לגרום לחוסר של תאי זרע בנוזל הזרע. ברוב במקרים מדובר בחסר של חומר שלא מכיל גנים פעילים לכן אין לו משמעות קלינית. אם מזהים Y קצר, יש לבדוק את האב. כשהממצא מזוהה אצל האב, אין לכך כל משמעות, אך אם אין לאב מבנה זהה של כרומוזום Y (ולא עולה שאלת אבהות) הרי לממצא אצל העובר עלולה להיות השלכות קליניות ובעיקר בנושא הגובה הסופי (נמוכים) ואף עקרות בגלל העדר תאי זרע (מצבים אלה ניתנים לטיפול).

לחלק מהגברים הסובלים מעקרות יש חסרים באזורים מסוימים של הזרוע הארוכה של כרומוזום Y. חסרים אלה אפשר לבדוק היום בשיטות מולקולריות.