אכונדרופלזיה

מתוך Genopedia - פרופ' מוטי שוחט

גרסה מתאריך 16:46, 29 במאי 2008

אכונדרופלזיה (אכונדרופלסיה) וצורתה הקשה, היפוכונדרופלזיה.

סוגים:

אכונדרופלזיה – צורה יחסית שכיחה של קומה נמוכה מאד עקב ליקוי בגדילת העצמות הארוכות.

היפוכונדרופלזיה – כהכללה זוהי צורה קלה יותר (וסימנים יחסית קלים) של אכונדרופלזיה.

סימנים קליניים:

הצורה של אכונדרופלזיה זו הצורה המוכרת לציבור יותר מכל צורה אחרת של מחלת עצם מולדת – לסובלים מבעיה זו יש קיצור ניכר של הגפיים, ואילו הגו כמעט לגמרי תקין. לכן כשהם יושבים לא ניכר שהם כה קטנים – רק בעמידה ניתן להבחין בקיצור קיצוני של הגובה (כ- 120 ס"מ). לחולים עם אכונדרופלזיה הקף הראש גדול מהנורמה (עקב גדילה לא פרופורציונלית של עצמות הגולגולת) אך אין להם בעיה שכלית.

האבחנה ניתנת לאישור בבדיקת סקירת השלד בצילומי רנטגן.

בתקופת הילדות יש להם גמישות יתר ניכרת של הפרקים - זו הסיבה שחלק מהם שימשו כ"נערי גומי" בקירקסים. הם נוטים לדלקות אזניים מרובות. בגיל מבוגר יתכנו כאבי גב (בעיקר בעת הליכה). לעיתים יש עקמומיות של הרגליים בצורת רגלי O הניתנים ליישור בניתוח. כיום ישנם גם ניתוחים להארכת גפיים – התוצאות הן טובות יחסית.

הצורה הפחות חמורה של אותה מחלה המכונה היפוכונדרופלזיה –

אצלם הגובה יכל להגיע ל- 150 סמ' – 140 סמ', היקף הראש תקין לרוב, וישנם פחות סיבוכים עם השנים.

חשובה אבחנה מדויקת ולא תמיד האבחנה נעשתה בעבר בצורה המקובלת היום – יש תמיד לוודא אבחנה במכון גנטי. עדיף לעשות זאת דרך בדיקת החולה עצמו ע"י רופא גנטיקאי (או לפחות תמונות וצילומי רנטגן ו/או נתונים אחרים).

צורת ההעברה התורשתית:

הורשה אוטוזומלית דומיננטית. 80% מהמקרים נולדים להורים בריאים ומייצגים מוטציה טרייה – כלומר להורים אין את הפגם הגנטי והוא נוצר בביצית או הזרע הספציפיים שיצרו את העובר.

מידת ביטוי המחלה: ביטוי מלא.

בעיות נילוות שאפשר להדגים בבדיקות בהריון:

קשה לאבחן סוג זה של מחלת עצם במהלך ההריון שכן הקיצור בגדילה (נמדד ע"י מדידת הירך של העובר) או עליית הקף הראש הופכים לחריגים רק אחרי שבוע 32-30.

בשבוע 24 להריון (אז מבוצעת סריקת מערכות) הפער בין אורך הירך (או הקף הראש) של העובר לגודל הממוצע/הרגיל מאד קטן ולא חריג פער של עד (שבוע אחד בלבד) הנחשב לפער בתחום הנורמה. פער כזה יכל להשאר ללא שינוי עד שבועות 30-34 להריון, ורק אז לחרוג לדרגה המחשידה לקיום מחלת עצם מולדת. לכן, יש הרואים בשילוב של הגדלת היקף הראש (בשבוע) וקיצור הירך (בשבוע) בתקופה של סריקת המערכות (שבוע 22-24 להריון) סיבה מספקת להעלות את החשד הקליני לאכונדרופלזיה. ברוב המכריע של המקרים שבהם נמצא פער כזה לא מדובר בחריגה הקשורה בבעיה רפואית אמיתית בעובר. אולם השילוב הנ"ל יכל לכוון לצורה מאד מסוימת של בעיות בצמיחת העצם כמו אכונדרופלזיה. כאמור, במחלה זו הקצור של הירך והרחבת הקף הראש יכולים לבלוט יותר רק בשבועות מתקדמים מאד של ההריון (שבוע 34 ויותר מאוחר), שבוע יחסית מאוחר לבצע את הברור ולפעול לפי התוצאות.

מה הסיכוי שהתופעה תחזור בהריון נוסף?

לחולים באכונדרופלזיה: אם רק אחד מבני הזוג עם אכונדרופלזיה הסיכוי הינו 50% בכל הריון (אם גם לבן זוג השני ישנה מחלת עצם, הסיכון של העובר לסבול ממחלת עצם תלוי בסוג המחלה של בן הזוג גם כן). אם לשני בני הזוג אכונדרופלזיה הסיכון לאכונדרופזיה הינו 50% אך קיים סיכון נוסף של עוד 25% לילוד שיסבול מצורה ממיתה של מחלת שלד קשה שהיא תוצאה של שילוב שני גנים לא תקינים משני ההורים.

להורים בריאים שנולד להם ילד עם אכונדרופלזיה הסיכון להישנות בכל הריון נוסף אינו מוגבר וקטן מ- 1:1000. כך גם המצב לגבי בני משפחה רחוקים יותר.

המידע הגנטי מולקולרי:

הגן למחלה: הגן למחלה נמצא ונקרא FGFR3. מסתבר שבגן זה ישנו פגם מוטציה אחד שאופייני לכ-97% ממקרי אכונדרופלזיה. ישנה מוטציה אחרת שאחראית לכ-70% ממקרי היפוכונדרופלזיה. כיון שרוב החולים מייצגים מוטציה טרייה (ההורים בריאים) המסקנה היא שהמוטציות הללו מתרחשות בנקודות "חמות" הנוטות במיוחד לעבור מוטציה. עוד ניתן להסיק שהמוטציה הגורמת לאכונדרופלזיה פוגעת בגן בנקודה יותר קריטית לחלבון מאשר המוטציה בהיפוכונדרופלסיה. מאידך, מוכרות מוטציות אחרות בגן שגורמות אף למחלה קשה יותר מאכונדרופלסיה הנקראת Thanatophoric dwarfism (צורה זו קשה ולא מאפשרת חיים "צורה ממיתה").

האמצעים לברור גנטי:

בדיקה אבחנתית:

בדיקה ישירה לחיפוש המוטציה השכיחה והאופינית ל- 99% ממקרי אכונדרופלזיה. ראה: סקירת מוטציות מוכרות במחלה דומיננטית. נמצאו מקרים נדירים של אכונדרופלזיה או היפוכונדרופלזיה שבהם המוטציה הינה באזורים אחרים של הגן FGFR3 – אך אלו קשים יותר לבדיקה ובד"כ לא נבדקים כבשיגרה.

בדיקת נשאות: אין נשאות – הנשאים הינם חולים.

בדיקת העובר:

כמו בבדיקה אבחנתית. ניתן לזהות את הפגם כבר בשבועות מוקדמים של ההריון אך ורק ע"י בדיקת הפגם הגנטי בתאי מי שפיר. ניתן לשקול לבצע בדיקה זו ברגע שנמצאת הקומבינציה של קיצור ירך ועליית הקף ראש (מיד אחרי סקירת המערכות), כשהחריגה מהנורמה עדיין קטנה ולא אבחנתית (ורוב הסיכויים – הערכה גסה 99% - שהבדיקה תמצא בכל זאת תקינה). לחליפין ניתן לדחות את הבדיקה ולעקוב בעזרת אולטרסאונד – ורק אם הפערים במדדי הגדילה והחריגה מהנורמה יגדלו כי אז לבצע דיקור מי שפיר לבדיקה הגנטית-מולקולרית.

יש לציין שבדיקת צילום רנטגן של העובר יכולה לעזור באבחנה החל משב' 28 להריון – בתנאי שמסתכלים על הצילומים מומחים המנוסים בזיהוי המחלה ברנטגן בעובר.