היריון מרובה עוברים

מתוך Genopedia - פרופ' מוטי שוחט

כאן מדובר על ההשפעה של היריון מרובה עוברים (עם או בלי הפסקת התפתחות אחד העוברים).

מהם הסיכונים המיוחדים למומים בהריון רב עוברי?

בעיקרון, עובר בהיריון רב עוברי (בהיריון של תאומים או בכל היריון מרובה-עוברים) מראש שאינו מצוי בסיכון גבוה יותר לבעיות גנטיות (במידה ולא היו טיפולי הפריה מיוחדים כמו ICSI ראה פרק 3 הפריה מלאכותית והשלכות על הסיכון למומים ולבעיות גנטיות). אעפ"כ, בהיריון תאומים יש יותר מומים ובעיות גנטיות. לכך כמה הסיבות ואלה הן:

• אם בהיריון יחיד, לכל עובר סיכון של כ- 4%-3% למומים או לפיגור שכלי - הרי בהיריון תאומים, הסיכון עולה ל- %8- %6 (כי יש 2 ילדים). לכל מחלה יש סיכון כפול בתאומים וסיכון משולש בשלישיה וכיוב'.

• בכל הריון ישנה אפשרות למומים הנובעים מהפרעה בהתפתחות רקמות בשלב הקריטי של עיצובם והנובעים מהפרעה סביבתית כלשהי כמו הפרעה בזרימת הדם (לרקמה או לכל העובר), זהום, או חסר תזונתי או ויטמיני. בתאומים יש סיכונים מוגברים להפרעות בזרימת דם (כי לעיתים יש קשר בין השליות, לעיתים יש מעבר דם מאחד לשני, לעיתים יש "גניבת דם" מאחד לשני,לעיתים יש יצירת מעבר קרישי דם שעוברים מאחד לשני, לעיתים יתכן לחץ של כלי דם ראשי ע"י העובר השני ועוד). לכן יש סיכון מוגבר למומים משנית לכך. מומים אלה מכונים Dysruption. היינו, מבחינה גנטית הכל תקין, אבל בגלל נזק לאספקת הצרכים (פגיעה/ירידה בזרימת דם) לרקמה, חלה הפרעה התפתחותית המתבטאת במום או אף בנמק לרקמה. כך, למשל, יש שכיחות מוגברת של 2 כלי דם בטבור (במקום 3), מומים מסוג VACTER (בעיקר מומים באחת הכליות, בפתח פי הטבעת, בצינור העיכול, בחוליות וכד'). (ראה פרוט בממצאי אולטרסאונד בהריון) כמו כן תתכן שכיחות מוגברת של סיבוכים כמו חסימת מעיים ומומים מסוגל חסרים בגפיים הארוכות (אצבעות בעיקר).

• יש סיכון מוגבר לעיכוב בקצב הגדילה, שבמצבים חמורים עלולה להתבטא בירידה בגדילת המוח. מעבר לגבול מסוים זה מעלה את הסיכון לפיגור שכלי (מבלי שיש ממש מום). (לדוגמא כשיש היקף ראש קטן).

• השפעות של לחץ עובר אחד על חברו. כאן יש שינוי בצורת האיבר הנלחץ, כמו למשל שקע בגולגולת במקום הלחץ. מצב כזה נקראה דפורמציה והוא בדכ' מסתדר לאחר הלידה.

• לידה מוקדמת (פגות) וסיבוכי לידה הם שכיחים יותר בתאומים ולזה יש השפעה על התוצאות הסופיות.

בסיכום, לתאומים אין שכיחות יתר של בעיות גנטיות אך יש להם שכיחות יתר של מומים, דפורמציות וסיבוכים שאינם מסיבה גנטית.

לבצע בדיקת שקיפות? חלבון עוברי? מי שפיר?

לגבי בדיקת כרומוזומים בהריונות מרובי עוברים – כאמור, מראש אין סיכון מוגבר לבעיות גנטיות בהשוואה להיריון יחיד. בנוסף, ההריונות הללו בד"כ "יקרים" ומעבר לכך הסיכונים להפלה בבדיקת מי שפיר או סיסי שלייה גבוהים יחסית להריון רגיל (יותר מכפול). לכן חשוב שהקביעה אם לבצע דיקור תיקבע על סמך סיבות רפואיות ברורות. הבעיה היא, שבהריונות מרובי עוברים יש קושי להעריך את הסיכון לתסמונת דאון עפ"י הסקר הביוכימי בדם (מכונה "חלבון עוברי"). הבדיקה נעשית בדם האם ולכן ניתן ל"פספס" מקרים, שבהם אחד העוברים תקין ו"מסווה" את הערכים שמתקבלים מהעובר הלוקה. לשמחתנו, למטרה זו בדיקת השקיפות העורפית אמינה, כי היא מעריכה באופן ישיר את הסיכון של כל אחד מהעוברים כשהוא לעצמו. כך הפכה בדיקת שקיפות עורפית בהיריון של תאומים לבדיקה חשובה! לכן היא אף קבלה אישור של משרד הבריאות ואושרה בסל השירותים ע"ח הקופות המבטחות.

לדעת רוב הרופאים, אם הסיכון לבעיה כרומוזומלית נמוך בבדיקת השקיפות, אין סיבה לחשב סיכון לתסמונת דאון בסקר הביוכימי בדם האישה, בשליש השני של ההיריון.

אין בדיקת השקיפות מבטלת את הצורך בבדיקת רמת החלבון העוברי בדם האישה, בשבועות 18-16. בדיקת החלבון העוברי בהריון רב עוברי נועדה לאתר מומים בסגירת מערכת העצבים ולצורך כך היא אמינה וחשובה גם בתאומים וגם בהריונות מרובי עוברים.

מאידך, אם היתה הפסקת התפתחות (דילול או מות תוך רחמי ספונטני אחרי שבוע 11) של אחד העוברים, ונותר עובר אחד או יותר, בדיקת הסקר הביוכימי (חלבון עוברי) מאבדת לחלוטין את ערכה הן בהערכת הסיכון לתסמונת דאון והן בנושא מומים הקשורים בחלבון עוברי גבוה (מומים בסגירת התעלה העיצבית = NTD)

מה אם מוצאים מום או מחלה קשה באחד העוברים?

בהיריון מרובה עוברים בו נמצא מום באחד העוברים, אפשר לבצע "דילול" סלקטיבי של העובר החולה. פעולה זו לא תזיק בד"כ לעוברים הבריאים.