כליה מולטיציסטית
מתוך Genopedia - פרופ' מוטי שוחט
גרסה מתאריך 14:46, 19 ביוני 2009 (עריכה) Motti (שיחה | תרומות) (דף חדש: הכוונה לריבוי של כיסי נוזל (המכילים בעצם שתן) ברקמת אחת הכליות. יכולים להיות מספר רב מאד של ציסטות בכלי...) → עבור להשוואת הגרסאות הקודמת |
גרסה מתאריך 08:01, 20 ביוני 2009 (עריכה) (ביטול) Motti (שיחה | תרומות) עבור להשוואת הגרסאות הבאה ← |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
- | + | מילות מפתח: MCKD או MCDKD (multicystic dysplasia kidney diseae). ציסטות בכליה אחת, כליות מולטיציסטיות או כליה מולטיציסטית. | |
- | + | == מהו הממצא ומשמעותו? == | |
- | + | הכוונה לריבוי של כיסי נוזל (המכילים בעצם שתן) ברקמת אחת הכליות. יכולים להיות מספר רב מאד של ציסטות בכליה אחת או בשתיהן. בכ-1/3 מהמקרים הממצא דו-צדדי. | |
- | הסיבה לחסימת דרכי השתן כנראה רב-גונית, עקב הפרעה סביבתית (לדוגמא, חסימת אחד מ-2 העורקים של הטבור הגורר היצרות במעבר מאגן הכליה לאורטר) או גנטית (בעיות כרומוזומליות שגורמות לליקוי התפתחותי גנטי בדרכי השתן). | ||
- | + | '''מה גורם לזה?''' | |
- | + | ברוב המקרים מדובר בחסימה של דרכי השתן בתקופה רחמית מוקדמת (לפני שבוע 23) והלחץ של השתן הנוצר בכליה גורר ליקוי בהתפתחות המערכות המורכבות של יצירת השתן (מכונה נפרון) - הדבר מביא בסוף לאי תפקוד של אותה כליה. חסימת דרכי השתן בשלב מאוחר יותר של ההיריון גורם למצב הנקרא הידרונפרוזיס, ואז רקמת ותפקוד הכליה לרוב לא נפגעים. | |
- | + | הסיבה לחסימת דרכי השתן כנראה רב-גונית, עקב הפרעה סביבתית (לדוגמא, חסימת אחד מ-2 העורקים של הטבור הגורר היצרות במעבר מאגן הכליה לצינור השתן המכונה אורטר) או גנטית (בעיות כרומוזומליות שגורמות לליקוי התפתחותי גנטי בדרכי השתן). | |
- | == | + | == סוגים קליניים עיקריים: == |
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | 1. '''חד צדדי''' - בכ-70% מהמקרים הציסטות מופיעות רק בצד אחד. סוג זה נחלק ל-2 סוגים: | |
- | הציסטות שהן קטנות בגיל צעיר יכולות לא להראות באולטרסאונד – אם כי לעיתים ניתן לראות הדיות יתר של הכליות (החזר מוגבר של גלי האולטרסאונד המתבטא בלובן מודגש יותר של רקמת הכליות). עוד יותר נדיר להדגים אותם (ציסטות או הדיות יתר) בעזרת מכשיר האולטרסאונד בתקופה התוך רחמית בהריון. ד"א, הדגמתם באולטרסאונד כבר בגיל צעיר (ועוד יותר אם כבר ברחם) מעדה על ביטוי קשה וסיכוי גבוה לאי ספיקת כליות בגיל צעיר יותר. | ||
- | + | '''א. עם ממצאים נוספים:''' במחצית מהמקרים של כליה מולטיציסטית חד צדדית מתגלים בבדיקת האולטרה-סאונד במהלך ההיריון פגמים מבניים בכליה השנייה (שאינם ציסטות בכליה) ו/או יש מיעוט מי שפיר ו/או מומים באיברים אחרים. מומים בכליה השנייה או באיברים אחרים מתגלים כמעט תמיד בעת גילוי הכליה המולטיציסטית – כך שאם לא רואים אותם אז הסיכוי שיתגלו בהמשך קטן מאד. | |
- | המחלה מועברת ב[[הורשה אוטוזומלית דומיננטית]]. בד"כ יש עדות להימצאות מקרים נוספים של כליות פוליציסטיות (או אי ספיקת כליות) אצל אחד ההורים או בני משפחה אחרים. לעיתים מסתבר שישנה בעיה כזו רק לאחר בדיקה יסודית באצעות אולטרסאונד של בני המשפחה. לכל אחד מבני המשפחה שנושא גן לכליות פוליציסטיות יש סיכון של 50% להעביר את הגן החולה בכל הריון. יש לקחת בחשבון שהעדר מציאת הציסטות בבדיקת האולטרסאונד בבן משפחה כלשהו לא שולל קיום הגן החולה אצלו. (עלול להתבטא ולהתגלות באולטרסאונד רק בגיל מבוגר יותר ממועד עריכת הבירור המשפחתי). לכן הבדיקה הגנטית הינה כלי התורם רבות לבדיקת קיום או העדר קיום הגן החולה באדם שבמשפחתו ישנה מחלה פוליציסטית של הכליות (בדיקה גנטית כמובן גם חשובה לאבחנה של המצב בעובר או בילדות). | ||
- | ''' | + | '''ב. ללא ממצאים נוספים:''' במחצית המקרים של כליה מולטיציסטית חד צדדית לא מתגלים בבדיקת האולטרה-סאונד ליקויים בכליה השנייה וללא בעיות באיברים אחרים. |
- | == בעיות נילוות שניתן להדגים באמצעי הדמייה בהריון: == | ||
- | + | 2. '''דו-צדדי''' - מצב חמור שכן הוא בעצם מעיד על נזק ניכר של 2 הכליות ובעיה תיפקודית קשה בכליות בדומה למה שתואר ב[[כליות פוליציסטיות]] מהסוג שמתחיל בינקות. בצורה הדו צדדית יש גם שכיחות גבוה יותר של בעיות נוספות כמו מומים באיברים אחרים, ליקויים כרומוזומליים, מיעוט מי-שפיר (כעדות לירידת תפוקת השתן כבר ברחם). | |
- | == | + | == מהי הפרוגנוזה הקשורה במצב כזה: == |
- | + | מעט עבודות עקבו אחרי ילדים אלו יותר מ-10 שנים אחרי הלידה, ומאלו שעשו מעקב ארוך עולים הממצאים הבאים: | |
- | אם זהו מקרה ראשון במשפחה, אזי הסבירות גבוהה שהתופעה בילד/בעובר הינה תוצאה של "מוטציה טריה" בגן למחלה – כלומר ההעברה התורשתית מתחילה בילד/עובר וצאצאיו יוכלו לקבל ממנו את הגן החולה בסבירות של 50% כל הריון. מאידך לזוג (וגם לבני משפחה אחרים שאינם צאצאים של החולה), במקרה כזה, אין לכאורה סיכון גדול ללדת ילד נוסף עם בעיה דומה (מוערך בכ- 2%). | ||
- | + | {| border="1" | |
+ | |+ הסיכונים הקשורים בכל אחת מהצורות של כליה מולטיציסטית:''''' | ||
+ | |- | ||
+ | ! סוג הסיבוך !! בכליה מולטיציסטית חד צדדית ללא ממצאים חריגים נוספים בעת ההיריון: !! בכליה מולטיציסטית חד צדדית עם ממצאים חריגים נוספים בעת ההיריון: !! בכליה מולטיציסטית דו- צדדית: | ||
+ | |- | ||
+ | ! align="right" | הסיכון ליתר לחץ דם אחרי הלידה או צורך בכריתת הכליה | ||
+ | | לא מוגבר משמעותית || מעט מידע || מעט מידע | ||
+ | |- | ||
+ | ! align="right" | בעיות בכליה שיכולות להתגלות אחרי הלידה: | ||
+ | | לכ- 15% רפלוקס ניתן לטיפול || רפלוקס, חסימות דרכי שתן ואי ספיקה || אי ספיקה כליתית | ||
+ | |- | ||
+ | ! align="right" | הסיכון לאי ספיקה כליתית בהמשך החיים: | ||
+ | | לא נמצאה מוגברת|| גבוהה || גבוהה מאד | ||
+ | |- | ||
+ | ! align="right" | הסיכוי למצוא במי שפיר בעייה כרומוזומלית: | ||
+ | | לא מוגבר משמעותית || גבוה || גבוה מאד | ||
+ | |- | ||
+ | ! align="right" | הסיכון לקיום תסמונת גנטית גם אם מי שפיר ימצא תקין: | ||
+ | | לא נמצאה מוגברת משמעותית || מוגברת – תלוי בסוג הממצאים הנוספים. || מוגברת | ||
+ | |} | ||
- | + | '''באופן כללי הסיכון לאי-ספיקה וכשל סופני של תפקוד הכליה, מצב שידרוש דיאליזה והשתלת כליות, הינו קיים כשיש מעורבות כליתית דו-צדדית. סיכון זה גבוה במיוחד (מעל 95%) אם חלים הפרמטרים הבאים:''' | |
- | + | 1. דיספלזיה (באה לידי ביטוי בהדיות מוגברת של רקמת הכליות) וציסטות דו-צדדיות. | |
- | + | 2. קיום מיעוט מי שפיר. | |
- | + | 3. ממצאים גנטיים במי שפיר או ריבוי מומים מחוץ לכליה. | |
- | + | '''ממצאים שקיומם אינו בהכרח מעיד על תוספת סיכון לקיום בעיה גנטית או בעיות בכליה השנייה:''' | |
- | + | 1. 2 כלי דם בטבור. | |
- | + | 2. הרחבה קלה של אגן כליה שנייה. | |
- | + | 3. מומים שיחד מעידים על VACTER. | |
- | + | == מעקב אולטרה-סאונד בהיריון: == | |
- | + | בכל מקרה מומלץ לוודא בבדיקת אולטרא-סאונד שאין מומים נוספים. לעקוב אחר דרכי השתן, והגדילה של העובר. ייעוץ עם מומחה במחלות כליות ילדים ואורולוג ילדים. | |
- | + | בבדיקת סריקת האולטרה-סאונד, פרט לכליות ודרכי השתן, יש להתמקד באגודלים של 2 הידיים, לב, גודל קיבה, הדיות המעיים, כמות מי שפיר, גדילת העובר, חוליות עמוד שדרה. | |
- | + | == האם נדרשת התערבות במהלך ההיריון או אחריו? == | |
- | + | בסוגים של '''כליה מולטיציסטית חד צדדית עם ממצאים נוספים''' או '''כליה מולטיציסטית דו-צדדית''' (במידה שהזוג בוחר להמשיך את ההיריון) יש צורך בבדיקת מי שפיר, מעקב אחר כמות מי השפיר, והתערבות אחרי הלידה לפי הממצאים שיראו אז. | |
- | ''' | + | במקרים של '''כליה מולטיציסטית חד צדדית ללא ממצאים נוספים''' - פרט למעקב אולטרה-סאונד אין המלצה להתערבות מיוחדת – אחרי הלידה יש לשלול רפלוקס בכליות במסגרת מעקב נפרולוגיה ילדים. כמובן שיילוד מוקדם אינו מומלץ. |
- | + | == לגבי צורך במי שפיר: == | |
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | == | + | |
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | '''בסוגים של כליה מולטיציסטית חד צדדית עם ממצאים נוספים או כליה מולטיציסטית דו-צדדית''' יש צורך בבדיקת מי שפיר, מעקב אחר כמות מי השפיר, והתערבות אחרי הלידה לפי הממצאים שיראו אז. | |
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | ''' | + | |
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | ''' | + | |
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | ||
- | + | '''בכליה מולטיציסטית חד צדדית ללא ממצאים נוספים''' - על פי רוב הדעות, כממצא יחיד (וכשאר בדיקות הסקר לאיתור בעיות כרומוזומליות (סקר ביוכימי בדם = חלבון עוברי, שקיפות עורפית) מראות סיכון נמוך מאוד אין המלצה לבצע דיקור מי שפיר. ניתן לקחת טווח ביטחון מעט יותר גדול מאשר הגבולות הרשמיים של הדיקור (במקום עד סיכון של 1:386 ניתן להחליט לבצע דיקור עד 1:1000. במקרים שישנם ממצאים נוספים הגבולות הללו לא מספיקים ויש צורך לבצע דיקור מי שפיר. |
גרסה מתאריך 08:01, 20 ביוני 2009
מילות מפתח: MCKD או MCDKD (multicystic dysplasia kidney diseae). ציסטות בכליה אחת, כליות מולטיציסטיות או כליה מולטיציסטית.
תוכן עניינים |
מהו הממצא ומשמעותו?
הכוונה לריבוי של כיסי נוזל (המכילים בעצם שתן) ברקמת אחת הכליות. יכולים להיות מספר רב מאד של ציסטות בכליה אחת או בשתיהן. בכ-1/3 מהמקרים הממצא דו-צדדי.
מה גורם לזה?
ברוב המקרים מדובר בחסימה של דרכי השתן בתקופה רחמית מוקדמת (לפני שבוע 23) והלחץ של השתן הנוצר בכליה גורר ליקוי בהתפתחות המערכות המורכבות של יצירת השתן (מכונה נפרון) - הדבר מביא בסוף לאי תפקוד של אותה כליה. חסימת דרכי השתן בשלב מאוחר יותר של ההיריון גורם למצב הנקרא הידרונפרוזיס, ואז רקמת ותפקוד הכליה לרוב לא נפגעים.
הסיבה לחסימת דרכי השתן כנראה רב-גונית, עקב הפרעה סביבתית (לדוגמא, חסימת אחד מ-2 העורקים של הטבור הגורר היצרות במעבר מאגן הכליה לצינור השתן המכונה אורטר) או גנטית (בעיות כרומוזומליות שגורמות לליקוי התפתחותי גנטי בדרכי השתן).
סוגים קליניים עיקריים:
1. חד צדדי - בכ-70% מהמקרים הציסטות מופיעות רק בצד אחד. סוג זה נחלק ל-2 סוגים:
א. עם ממצאים נוספים: במחצית מהמקרים של כליה מולטיציסטית חד צדדית מתגלים בבדיקת האולטרה-סאונד במהלך ההיריון פגמים מבניים בכליה השנייה (שאינם ציסטות בכליה) ו/או יש מיעוט מי שפיר ו/או מומים באיברים אחרים. מומים בכליה השנייה או באיברים אחרים מתגלים כמעט תמיד בעת גילוי הכליה המולטיציסטית – כך שאם לא רואים אותם אז הסיכוי שיתגלו בהמשך קטן מאד.
ב. ללא ממצאים נוספים: במחצית המקרים של כליה מולטיציסטית חד צדדית לא מתגלים בבדיקת האולטרה-סאונד ליקויים בכליה השנייה וללא בעיות באיברים אחרים.
2. דו-צדדי - מצב חמור שכן הוא בעצם מעיד על נזק ניכר של 2 הכליות ובעיה תיפקודית קשה בכליות בדומה למה שתואר בכליות פוליציסטיות מהסוג שמתחיל בינקות. בצורה הדו צדדית יש גם שכיחות גבוה יותר של בעיות נוספות כמו מומים באיברים אחרים, ליקויים כרומוזומליים, מיעוט מי-שפיר (כעדות לירידת תפוקת השתן כבר ברחם).
מהי הפרוגנוזה הקשורה במצב כזה:
מעט עבודות עקבו אחרי ילדים אלו יותר מ-10 שנים אחרי הלידה, ומאלו שעשו מעקב ארוך עולים הממצאים הבאים:
סוג הסיבוך | בכליה מולטיציסטית חד צדדית ללא ממצאים חריגים נוספים בעת ההיריון: | בכליה מולטיציסטית חד צדדית עם ממצאים חריגים נוספים בעת ההיריון: | בכליה מולטיציסטית דו- צדדית: |
---|---|---|---|
הסיכון ליתר לחץ דם אחרי הלידה או צורך בכריתת הכליה | לא מוגבר משמעותית | מעט מידע | מעט מידע |
בעיות בכליה שיכולות להתגלות אחרי הלידה: | לכ- 15% רפלוקס ניתן לטיפול | רפלוקס, חסימות דרכי שתן ואי ספיקה | אי ספיקה כליתית |
הסיכון לאי ספיקה כליתית בהמשך החיים: | לא נמצאה מוגברת | גבוהה | גבוהה מאד |
הסיכוי למצוא במי שפיר בעייה כרומוזומלית: | לא מוגבר משמעותית | גבוה | גבוה מאד |
הסיכון לקיום תסמונת גנטית גם אם מי שפיר ימצא תקין: | לא נמצאה מוגברת משמעותית | מוגברת – תלוי בסוג הממצאים הנוספים. | מוגברת |
באופן כללי הסיכון לאי-ספיקה וכשל סופני של תפקוד הכליה, מצב שידרוש דיאליזה והשתלת כליות, הינו קיים כשיש מעורבות כליתית דו-צדדית. סיכון זה גבוה במיוחד (מעל 95%) אם חלים הפרמטרים הבאים:
1. דיספלזיה (באה לידי ביטוי בהדיות מוגברת של רקמת הכליות) וציסטות דו-צדדיות.
2. קיום מיעוט מי שפיר.
3. ממצאים גנטיים במי שפיר או ריבוי מומים מחוץ לכליה.
ממצאים שקיומם אינו בהכרח מעיד על תוספת סיכון לקיום בעיה גנטית או בעיות בכליה השנייה:
1. 2 כלי דם בטבור.
2. הרחבה קלה של אגן כליה שנייה.
3. מומים שיחד מעידים על VACTER.
מעקב אולטרה-סאונד בהיריון:
בכל מקרה מומלץ לוודא בבדיקת אולטרא-סאונד שאין מומים נוספים. לעקוב אחר דרכי השתן, והגדילה של העובר. ייעוץ עם מומחה במחלות כליות ילדים ואורולוג ילדים.
בבדיקת סריקת האולטרה-סאונד, פרט לכליות ודרכי השתן, יש להתמקד באגודלים של 2 הידיים, לב, גודל קיבה, הדיות המעיים, כמות מי שפיר, גדילת העובר, חוליות עמוד שדרה.
האם נדרשת התערבות במהלך ההיריון או אחריו?
בסוגים של כליה מולטיציסטית חד צדדית עם ממצאים נוספים או כליה מולטיציסטית דו-צדדית (במידה שהזוג בוחר להמשיך את ההיריון) יש צורך בבדיקת מי שפיר, מעקב אחר כמות מי השפיר, והתערבות אחרי הלידה לפי הממצאים שיראו אז.
במקרים של כליה מולטיציסטית חד צדדית ללא ממצאים נוספים - פרט למעקב אולטרה-סאונד אין המלצה להתערבות מיוחדת – אחרי הלידה יש לשלול רפלוקס בכליות במסגרת מעקב נפרולוגיה ילדים. כמובן שיילוד מוקדם אינו מומלץ.
לגבי צורך במי שפיר:
בסוגים של כליה מולטיציסטית חד צדדית עם ממצאים נוספים או כליה מולטיציסטית דו-צדדית יש צורך בבדיקת מי שפיר, מעקב אחר כמות מי השפיר, והתערבות אחרי הלידה לפי הממצאים שיראו אז.
בכליה מולטיציסטית חד צדדית ללא ממצאים נוספים - על פי רוב הדעות, כממצא יחיד (וכשאר בדיקות הסקר לאיתור בעיות כרומוזומליות (סקר ביוכימי בדם = חלבון עוברי, שקיפות עורפית) מראות סיכון נמוך מאוד אין המלצה לבצע דיקור מי שפיר. ניתן לקחת טווח ביטחון מעט יותר גדול מאשר הגבולות הרשמיים של הדיקור (במקום עד סיכון של 1:386 ניתן להחליט לבצע דיקור עד 1:1000. במקרים שישנם ממצאים נוספים הגבולות הללו לא מספיקים ויש צורך לבצע דיקור מי שפיר.