טלסמיה

מתוך Genopedia - פרופ' מוטי שוחט

אנמיה מסוג טלסמיה

[עריכה] סוגים:

ישנם שני סוגים עיקריים:

1 אלפא טלסמיה - צורה זו נדירה בישראל. היא שכיחה במזרח הרחוק.

2 ביתא טלסמיה - בצורה זו נעסוק להלן. זו מתחלקת ל –

------- טלסמיה מג'ור – זוהי מחלה הגורמת לאנמיה (חסר דם) קשה שמצריכה קבלת טיפול רפואי, בעיקר עירויי דם רבים וחוזרים, במשך כל החיים. מחלה זאת פוגעת בעיקר במשפחות שמוצאן מארצות הים התיכון, יהודים ולא יהודים. ישנם צורות מורכבות של טלסמיה הנקראות טלסמיה אינטרמדיה או סיקל טלסמיה (שילוב של אנמיה חרמשית וטלסמיה) – אלו הן צורות מעט יותר קלות מטלסמיה מג'ור הרגילה.

------- טלסמיה מינור - הוא מצב של הנשאים של הגן לטלסמיה מג'ור – מצב זה שכיח הרבה יותר ומתבטא באנמיה קלה שלא גורמת לבעיה רפואית בחיי יום יום ולא דורשת בד"כ כל טיפול.

[עריכה] סימנים קליניים:

מהם סימני המחלה טלסמיה מג'ור?

המחלה מתגלה בדרך כלל מספר חודשים אחרי הלידה על-ידי הופעת חיוורון, מלווה לעתים בצהבת קלה, בהגדלת הטחול וכן בחוסר תיאבון ובאי-עלייה במשקל. במקרים אלו יש לבצע ספירת דם ועל-פי תוצאותיה ניתן לחשוד בקיום המחלה. בחולים יש צורך בבדיקות ובמעקב רפואי מתמיד. הם מקבלים מנות דם בהזרקה לוריד – בחלק לעיתים מאד קרובות. לילדים אלו יש אחור משמעותי בגדילה. ישנם גם שינויים אופייניים במבנה הגולגולת והפנים.

בקרב אילו אוכלוסיות נפוצה המחלה?

בארצנו המחלה נפוצה בקרב יוצאי קורדיסטאן (שם אחד מכל 5 אנשים יכל להיות נשא) וביוצאי ארצות אגן הים-התיכון: צפון אפריקה (שכיחות הנשאות אחד ל-30), וגם אחרות: תורכיה, סוריה, לבנון, עירק, וכן אירן, הודו, ותימן. המחלה בארץ שכיחה גם בערבים בעיקר מוסלמים (כאחד מכל 10 הינו נשא) וידועים ריכוזים גבוהים של המחלה בכפרים בגליל (כולל גם בנצרת), וליד ירושלים. בדרוזים המחלה גם קיימת אך פחות שכיחה.

האם ניתן לרפא ילד החולה בטלסמה מגו'ר?

החולים בטלסמיה מג'ור נזקקים למנות דם חוזרות בכדי לשמור על רמת המוגלובין סבירה. את מנות הדם מקבלים כל השנים. הסיבוך של הזלפות חוזרות של דם לוריד של ילדים אלו מופיע עם השנים בכולם ונובע מהצטברות של ברזל עודף ברקמות השונות. סיבוך זה גרם בעבר למוות בגיל העשרים. לכן היום מקבלים ילדים אלו גם זריקות מיוחדות של חומר הנקרא דספרל העוזרות להם להיפטר מהברזל, ובכך לשפר את אורך ואיכות החיים.

לאחרונה החלו ניסויים בטיפולים גנטיים. מחדירים את הגן הבריא לתאי האב (תאים מהם נוצרים הכדוריות האדומות) של הכדוריות האדומות במח העצם. יתכן ובעוד כעשור שנים יהיה בצורה זו ריפוי מוחלט של המחלה והחולים לא יזדקקו למנות הדם החוזרות. כיום רוב המאמצים מצד הזוגות השונים נעשים בכיוון של אבחון טרום לידתי מוקדם על מנת למנוע לידת ילדים החולים במחלה. במספר מדינות בהם טלסמיה הייתה מגפה הצליחו לצמצם במידה ניכרת את היקפה. גם בארץ ישנה תכנית מאד פעילה שאיפשרה להוריד כמעט לחלוטין את המקרים הנולדים בקרב המשפחות המעונינות למנוע את המחלה.

האם נושאי הגן (המכונים טלסמיה מינור) הם בריאים?

נושאי הגן למחלה (כאמור נקראים טלסמיה מינור), רובם הגדול בריאים לחלוטין ואינם סובלים מאף סימן מחלה. רובם מתגלים על-ידי ביצוע ספירת דם באופן מקרי. אך ישנם מקרים בעיקר בקרב נשים (המאבדות דם רב במחזור), שבהם המצב מגיע לחוסר דם היכל לגרום למידה קלה (ובד"כ חולפת ללא טיפול מיוחד) של חולשה, עייפות וחוסר ריכוז. סימנים אלה דומים מאוד למצב של חוסר דם על רקע מחסור בברזל. יש להבדיל בין שתי התופעות על-ידי ביצוע בדיקות מתאימות כדי להימנע ממתן ברזל לנושאות המחלה, אם אינן זקוקות לכך.

[עריכה] צורת ההעברה התורשתית:

טלסמיה מג'ור מועברת בצורה הורשה אוטוזומלית רצסיבית.

מידת ביטוי המחלה: טלסמיה מג'ור מתבטאת באופן מלא.

[עריכה] מה הסיכוי שהתופעה תחזור בהריון נוסף?

תלסמיה מג'ור (מסוג ביתא) תתבטא רק במקרה והילד קבל משני הוריו גן פגוע. אם שני ההורים הם נושאי הגן לתלסמיה, דהיינו לשניהם גן אחד פגוע וגן אחד תקין (מצב זה של נשאות נקרא טלסמיה מינור), קיים סיכון של 25% בכל הריון שהילד שייולד, יהיה חולה במחלה טלסמיה מג'ור. כאשר רק אחד מבני הזוג נושא את הגן, אין חשש שהילד יהיה חולה בטלסמיה מג'ור. אולם במקרה כזה קיימת אפשרות של 50% שהילד יהיה נושא את הגן לתלסמיה (כלומר, יהיה עם טלסמיה מינור כפי שאצל ההורה שלו - "לא נורא").

- בני משפחה רחוקים יכולים לבדוק אם הם נשאים ע"י בדיקת דם ל: ספירת דם והמוגלובין אלקטרופורזיס. מי שימצא נשא יבדוק את בן זוגו באותה צורה.

[עריכה] בעיות נילוות שאפשר להדגים בבדיקות בהריון:

אין ממצאים מיוחדים באולטרסאונד ואין מומים נילווים.

[עריכה] המידע הגנטי מולקולרי:

הגן למחלה ביתא טלסמיה: ביתא גלובין.

מיקומו: זרוע קצרה של כרומוזום 11 (11p15).

הפגמים האופיניים בגן זה בישראל: ביהודים יוצאי קורדיסטאן נמצאו 13 מוטציות אופיניות, ומספר מוטציות נוספות נמצאו ביוצאי עדות ספרד אחרות. בקרב ערבים מוסלמים בישראל נמצאו יותר מ-17 מוטציות אופיניות שונות ושנבדקות באוכלוסייה זו.

הגן למחלה אלפא טלסמיה: אלפא גלובין.

מיקומו: זרוע קצרה של כרמוזום 16 (16p13)

– הפגמים בו הם מסוג חסר (deletion) בגן. אף שישנם נשאים בקרב יהודים יוצאי קורדיסטאן, עיראק, תימן ואף באשכנזים, המחלה לא מגיעה בארץ לביטוי המהווה בעייה רפואית משמעותית מעבר לאנמיה שלא מגיבה למתן ברזל – האנמיה לא חמורה ולא דורשת מתן קבוע של מנות דם. לכן למחלה זו אין סקר של האוכלוסייה ונדיר שנדרשות בדיקות גנטיות בכיוון זה.

[עריכה] האמצעים לברור גנטי:

בדיקה אבחנתית:

- ניתן לבצע בדיקה ישירה ולאתר את הפגם בגן ע"י חיפוש המוטציות השכיחות. ראה סקירת מוטציות מוכרות במחלה רצסיבית.

בדיקת נשאות:

בני הזוג שמוצאם מאגן הים-התיכון - מה עליהם לעשות?

הצעד הראשון הוא בדיקה שמטרתה לגלות אם בני הזוג הנם נושאי הגן של מחלת התלסמיה. לצורך זה על אחד מבני הזוג לפחות לעבור בדיקת דם. בדיקת דם לגילוי נושאי הגן לתלסמיה הינה בעצם בדיקת ספירת הדם השיגרתית המבוצעת לכל אישה בהריון. במקרה שיש לפי םפירת הדם חשד לנשאות לטלסמיה ישנה בדיקת המשך (גם בדיקת דם) הנקראת המוגלובין אלקטרופורזיס אותה ניתן לבצע בכל מרכז המטולוגי. אם התוצאות של בדיקת הדם מראות מעל לכל ספק שהנבדק אינו נושא את הגן, אין סכנה שילדי הזוג יחלו במחלה זו.

אולם אם תוצאות הבדיקה לא תהיינה ברורות או אם יתברר שהנבדק נושא את הגן (טלסמיה מינור), יוזמן הנבדק יחד עם בת הזוג לבדיקות נוספות. אם בן או בת הזוג אינו(ה) נושא(ת) הגן, אין חשש שילדי הזוג יחלו במחלה זאת. אולם אם שני בני הזוג הנם נושאי הגן של מחלת התלסמיה, כאמור לעיל, קיים בכל הריון סיכון של % 25 שייולד להם ילד חולה בתלסמיה.

בני זוג ששניהם נושאים את הגן, יופנו למרפאה לייעוץ גנטי לקבלת הסבר והדרכה.

אם שני בני הזוג נשאים, עליהם לעבור בדיקות גנטיות על מנת לגלות את הפגם הגנטי (מוטציה) בגן האחראי למחלה (ביתא-גלובין), צעד זה חשוב לאבחון המחלה בכל הריון נוסף של הזוג. בשיטות כמו: סקירת מוטציות מוכרות במחלה רצסיבית ו- ריצוף הגן במחלה רצסיבית.

בדיקת העובר:

ניתן לאפשר אבחון כבר בשליש הראשון של ההריון בבדיקת סיסי שליה או מי שפיר. אולם לשם כך יש לאפיין תחילה את הפגמים בגן (את המוטציות) אצל בני הזוג בבדיקת דנ"א מיוחדת. ברוב הזוגות זה ניתן לביצוע באופן מהיר, אולם לעיתים בכדי לאפיין את המוטציות דרוש זמן רב יותר. לכן רצוי לאפיין את המוטציות מוקדם, ואם ניתן אף לפני ההריון. ניתן לגלות אם הילד שייולד יהיה חולה במחלת התלסמיה. בכל מקרה שבמשפחה יש מקרים של חולי טלסמיה או ששני בני הזוג נמצאו נשאים, או אם קיים ספק לגבי הנשאות של בני הזוג יש לפנות למכון גנטי.

אבחון טרום לידתי, בבדיקת סיסי שליה, בכל הריון יאפשר לבני הזוג להביא לעולם רק ילדים שאינם חולים בתלסמיה. כאשר האבחון הטרום לידתי מצביע על כך שהעובר נגוע במחלה, ניתן להפסיק את ההריון בדרכים רפואיות. על כן חשוב מאוד שאישה הנושאת את הגן שגם בעלה נושא את הגן, תעבור כבר בשלבים הראשונים של כל הריון אבחון טרום לידתי לאיתור מחלה זאת, גם אם לזוג יש כבר ילדים בריאים. בחלק מהמקרים תתאפשר אבחנה טרום השרשתית בהפרייה חוץ גופית (PGD).