אישי

מתוך Genopedia - פרופ' מוטי שוחט

גרסה מתאריך 20:43, 2 ביוני 2018

‏תחילה פרטי השכלתי וניסיוני המקצועי:

- דר' לרפואה (בהצטיינות) באוניברסיטת תל-אביב בשנת 1980.

- התמחות ברפואת ילדים – מרכז רפואי בלינסון 1985-1980.

- מומחה ברפואת ילדים מ- 1985.

- התמחות בגנטיקה רפואית באוניברסיטת UCLA בלוס-אנג'לס בשנים 1989-1986.

- מומחה לגנטיקה רפואית בישראל וארה"ב מ- 1989.

- חבר איגוד הגנטיקאים בארה"ב ובישראל.

- פרופסור מן המניין בחוג לרפואת ילדים וגם בחוג לתורשת האדם בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב משנת 1995.

- מנהל מכון רפאל רקנאטי לגנטיקה במרכז רפואי רבין וביה"ח שניידר מ-1989 ועד 2015. במכון זה פעלה כל השנים מרפאה גנטית ומעבדות לציטוגנטיקה וגנטיקה מולקולרית ועליהם הייתה אחריותי ועבודתי השוטפת. בין שאר פעילותה, במכון מתבצעים בכל שנה מעל 3,000 הערכות קליניות לאבחון של ילדים ומבוגרים עם תסמונות גנטיות מרכבות, מעל 6,000 ייעוצים גנטיים מגוונים, ומעל 65,000 בדיקות גנטיות מתקדמות במעבדות המכון.

- מנהל מכון ושירות גנטי במכבי שירותי בריאות מ-1992. במכון זה המשרת את כל מבוטחי הקופה ואת בתי החולים של אסותא פועלת מרפאה גנטית ומעבדות לציטוגנטיקה וגנטיקה מולקולרית. בין שאר פעילותה, במכון מתבצעים בכל שנה מעל מעל 90,000 בדיקות וייעוצים נילווים לבדיקות אלה.

- מנהל קתדרה אדלר לחקר מחלות לב בילדים בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אונ' תל אביב, וחוקר במרכז חקר הסרטן במרכז רפואי שיבא. חבר במועצה הלאומית לגנטיקה, מילדות וילודים משנת 1997 עד 2015. מועצה זו דנה בהמלצות רפואיות ואדמיניסטרטיביות למשרד הבריאות כולל המלצות להכללת בדיקות חדשות לשם הרחבת סל השירותים.

עבודה בשירות ציבורי:

החלתי את עבודתי בבלינסון בשנת 1971 – שרתי בו 44 שנים. מהם 25 שנים כמנהל המכון הגנטי.

תחילה כסטודנט לרפואה עובד כאחות בשנים 1971-1979. תחילה כאח אחראי במחלקת כירורגיה פלסטית וכוויות ומשנת 1974 כאחראי משמרת במחלקת ילדים ומיון ילדים בבלינסון.

סטאג' ברפואה בבלינסון 1979-80.

התמחות ברפואת ילדים במחלקת ילדים שהייתה אז בבלינסון 1980-85.

מומחה אחראי במחלקת ילדים קטנים בבלינסון 1985-86.

התמחות בגנטיקה רפואית - לוס אנג'לס 1986-89.

מנהל המכון הגנטי בבלינסון ובשניידר מ- 1989- ועד 2015.

מנהל המכון הגנטי ומקדם השירות הגנטי של קופת חולים מכבי.

רופא אחראי קליני במרכז לביואינפורמטיקה של אקסומים, מרכז הסרטן, שיבא.

עבודה מהלב והתנדבותית מעבר לשעות העבודה (ללא שכר):

• פיתחתי את תוכנת הגנומטר – תכנה שניתנה במחיר עלות לקופה. משתמשים בה לעריכת בדיקות גנטיות בכ-100 תחנות של מידע גנטי בכללית. בכל התקופה ועד היום אני משמש כאיש המקצוע לענות על בעיות בתחנות אלו, מתן מענה טלפוני זמין 24 שעות לכל האחיות של הכללית – זאת למרות שאף פעם לא קיבלתי (גם לא ביקשתי) תשלום לכוננות או תורנות! מרכיב שכר זה לא היה אף פעם בגנטיקה.

• יזמתי וקידמתי חוק NO_FAULT וביליתי שעות בדיונים עם חבר כנסת שיטרית להעברת חוק המגן על המערכת הרפואית מפני תביעות נזיקין בתחום המיילדות והגנטיקה. בחוק לקחו חלק היועץ המשפטי של הקופה, עוזרי המנכ"ל, הר"י, לשכה משפטית של הר"י, משרד האוצר ועוד. ביליתי עשרות שעות בהכנת החוק, עשרות שעות בדיונים מקצועיים ופוליטיים בכנסת, והן בתקשורת. כל אלו היו לרוב בשעות אחרי העבודה ושירתו את הקופה ואת היועץ המשפטי שלה.

• בתקופת עבודתי כמנהל המכון הגנטי לא ביקשתי אף פעם העלאה בדרגה למעמדי בפועל כל השנים כמנהל מכון גנטי. הדרגה שלי נמוכה מזו שהיגיעה לי. לא ניצלתי את הפניות שהיו לי לנהל מכונים שהיו בעבר יוקרתיים יותר להעלאת שכרי.

• כשהתחלת עבודתי בבלינסון ובשניידר כמנהל המכון הגנטי עבדו במכון יועצת גנטית אחת ו-4 עובדות מעבדה. היה זה המכון המוזנח ביותר בארץ. לא התפתיתי לעזוב ולקבל הצעות לעבור ממנו למרות כל התסכולים בדרך – נשארתי נאמן למטרה לפאר את המכון ולהביאו למוביל ברמה בינלאומית. ואכן, קבוצת המומחים מהמובילים בתחום הגנטיקה בעולם ששמשה כ-BOARD בינלאומי, אישרו בפני הנהלת בית החולים שהמכון הינו ברמה הכי טובה – טובה אף מזו שהם מנהלים. סיימתי את עבודתי במכון בהיותו בשיא, המוביל והגדול מכל המכונים הגנטיים בארץ (10 רופאים ו-6 יועצות גנטיות ו-50 אנשי צוות אחרים, עובדי מעבדה מזכירות וכו'), עם רמה טכנולוגית ומקצועית-רפואית המשובח ביותר על דעת כל אנשי המקצוע והציבור יחד.

• הצורך להגשים דורש מהמנהל לכסות את כוח האדם החסר – גם אם העבודה על חשבון זמני בחצות הלילה. כדוגמא אחת מיני רבות אחרות אתן את המשימה האחרונה: במשך השנים הראשונות של העמדת אבחון טרום השרשה במכון הגנטי נדרשתי פעמיים בשבוע לחתום על תשובות PGD באמצע הלילה כדי שתהיה תשובה בבוקר. כולל בשישי ושבת. ללא קבלת כוננויות. ללא רישום שעות עבודה. זה היה חשוב לאפשר תחנה אחת מרכזית ומעולה בכללית לאבחון חשוב זה.

• למרות העבודה הרבה בניהול, ארגון, והשגחה על היועצות הגנטיות ועל כל בדיקה או ייעוץ חריג, דאגתי לבצע את המרפאה של חולים כמו רופא צעיר. אותו מספר חולים שראו כל שאר הרופאים. כך כל השנים.

• כך גם לגבי פרסומים מדעיים (מעל 300), הנחיית סטודנטים לכל הדרגות, הנחיית מתמחים, עבודה בשירות הציבורי באוניברסיטה ובאקדמיה בכלל. למרות שהייתי מנהל, המשכתי לשרת את הדרכת הדורות הבאים בעבודה פעילה. שירות זה כלל פיתוח בכספי שלי של תוכנה המשמשת כעזר לדרוג וקידום האקדמי של חברי הפקולטה לרפואה, ללא תמורה. גם האנציקלופדיה הזו, כמו גם ספר ברפואת ילדים (בשותפות עם פרופ' שי אשכנזי) אני רואה כחשוב לקהילה ולקהילת הרופאים.

• במשך 25 שנים בהם ניהלתי את המכון חשבתי כל הזמן איך לנצל כל רגע לעבודה:

- לא נהגתי ללכת לחדר האוכל או לצאת להפסקת צהריים (עוגיות מהבית תוך כדי עבודה).

- לא יצאתי לחופשת מחלה – וכשחליתי הייתי מגיע רגיל לעבודה מלאה עם אקמול.

- לא יצאתי לשבתונים. לא לקחתי ימי בחירה או ימי הצהרה.

• עבודתי ומעמדי דרשו הרבה עבודות הכנה של מצגות אין ספור שתמיד הוכנו בבית – לא דרשתי אף פעם להחשיבם כשעות עבודה בפועל.

• את עבודת הדואר (mail) עשיתי מהבית בכדי לחסוך זמן בעבודה.

• את החתימה על בדיקות מעבדה מעבר על תיקים ומאמרים של מתמחים והכנת דוחות – עשיתי מהבית.

• במשך כל השנים שימשתי בפועל כיועץ על לקופה בנושא גנטיקה ללא תשלום וללא תואר. הן בחוות דעת לגבי קביעת סל השירותים וגם נושאים של תכנון אחרים.

• במשך השנים שימשתי כמאשר בדיקות גנטיות לקהילה. עיסוק הדורש שעות עבודה וידע. משנת 2013 זה נעשה על ידי רופאים תמורת תשלום פר מקרה.

• במשך מעל 20 שנה שימשתי כמנהל רפואי של המעבדה לחלבון עוברי של המעבדה שהייתה במחוז דן-פתח תקוה ואחר כך המעבדה המרכזית של הכללית ללא שום טובת הנאה, בשעות הנוספות שלא קיבלתי עליהם תמורה. בכל הקופות וגם בכללית בכל המחוזות האחרים שולם לרופאים ששמשו בתפקיד זה 4,000ש"ח לחודש.

• משנת 2010 ועד 2015 ריכזתי את הועדה לחלבון עוברי של הכללית – תפקיד האחראי - עבודה זו כרוכה בשעות הכנה רבות ללא בקשת תמורה נוספת.

• דאגתי כל השנים להעלות בצורה אקספוננציאלית את מספר הבדיקות והפעילות של המכון הגנטי בכל תחום בגנטיקה רפואית. זאת למרות שכל תוספת כזו העלתה את עבודתי שהייתה גם כך בלחץ גבוה. כל הזמן עבדתי יותר ולא ביקשתי תמורה שהיגיעה לי ויכולתי לדרוש אותה.

• זכיתי לשבחים רבים ממנהל בית החולים על מצוינות בניהול, יוזמה, והישגים מדהימים, ניהול כלכלי מצוין, ויחסי אנוש מעולים. בדו"ח עבודה האחרון שהוצג על ידי בפני כל מנהלי הניהול הרפואי, האדמינסטרטיבי והכספי של בית החולים לא עצרו כולם מלשבח.

• זכיתי באהבתם של צוות המכון הגנטי בבלינסון. זכיתי לשיתוף הפעולה המלא של כולם. זכיתי לראות בשמחתם היום-יומית, ברגעי הגדולה של השגת היעדים של מצוינות ומובילות.

• זכיתי לראות את האנשים המטופלים של המכון הגנטי מודים מקרב הלב על השירות המיוחד לו זכו ממני כל השנים במכון הגנטי. רשימה ארוכה של מודים כאלו, כל יום. אין משהו יותר מרומם מזה. כעת אני מקווה להמשיך את זה בעבודתי הציבורית החדשה, ובעבודתי הפרטית.

אז מדוע עזבתי את בלינסון – מקום שהוא חלק יקר לליבי כל השנים?

שנה לפני עזיבתי התבקשתי על ידי מנהל בית החולים, דר' עירן הלפרין לתת לו רשימת מקומות בהם אני עובד.

הבנתי שהוא או מנהלי הכללית "מחפשים" אותי. מסרתי לו רשימה שכללה את כל המקומות: אני הקמתי במכבי את המעבדה הגנטית ועליה אני הייתי אחראי, וכמו כן יעצתי לחברה genebygene בארה"ב לפתח קיט לאבחון נשאים של מחלות תורשתיות. כמו כן אני רואה חולים באופן פרטי מכל הקופות – כאשר למבוטחי הכללית אני נותן עדיפות – עלות הביקור להם רק 150 ש"ח (את זה אני עושה עד היום מטעמים של הנפש).

8 חודשים לפני עזיבתי נקראתי למנהל זה, דר' ערן הלפרין. הוא גישש על עבודתי במכבי. לשם מילוי עבודתי שם שלרוב היתה אחרי הצהריים וימי שישי הייתי חייב לקחת חופש כל יום ב' בבקר ומסמן יום חופש.

אמרתי לו שאני מבקש אם אך לרדת ל-80% משרה. זה יעלה לי שהפסקת תפקידי כמנהל. אמרתי שאני מוכן.

דר' ערן הלפרין אמר שהוא רוצה שאני אמשיך לנהל את המכון כי הם מרוצים ממני. אבל שאנסה להפחית לקיחת ימי חופש בימי ב'. לא היה משנה לו שאצא לכנסים אבל לא ימי חופש – כי לפי התכשיר ביום חופש אני צריך לנוח.

הוא קרה לי חודש אחר כך ואמר שגם ראה כי אני לא נותן את השעות שלי – מגיש דוח נוכחות של 70%. חזרתי על בקשתי להפסיק לעבוד. ביקש ואמרתי שאנסה להגדיל שעות. דרישתו שאעבוד 120 אחוז משרה.

אדגיש שאלו היו שעות נוכחות בפועל בבית החולים – בהם ראיתי את החולים כמו רופא מהשורה. את עבודתי הניהולית, הכנת מצגות, קידום המכון וכד עשיתי בלילות בלי לחייב את בית החולים. כאמור אני מאד יעיל, וב-70% האלה בהם נוכחתי עשיתי עבודה יעילה שתוצאותיה היו ידועות לכל. כל דקה הייתה מוקדשת להעצמת המכון. לא בזבזתי זמן על הליכה לכנסים, לעשרות הזמנות להרצות בכנסים בחול, לארוחות צהריים בבית החולים וכד'.

רופאים במעמדי עושים עבודה רבה מחוץ לבית החולים, בכנסים בארץ ובחול והכל נחשב להם לשעות נוכחות. מעט מאד מזמנם הינו מתן שירות רפואי ישיר למטופל כל יום עבודה. כלומר אצלי כול הנוכחות (עליה בית החולים שילם) היה נטו מוקדש לעבודה פרופר. ואת כל השאר ללא חיוב על נוכחות. האמנתי שעבודתי הכה מסורה תוערך.

במקום זה שמו מעקב אחר כל דקה ודקה מחיי במשך 6 חודשים. ומה מצאו?

שכל יום סימנתי כניסה 5 דקות לפני ואחרי מועד הגעתי לשער בית החולים.

שסימנתי במשך כל התקופה הזו כימי עבודה 3 ימי שישי – הבינו אחר כך שטענה זו שגויה והסימון היה מוצדק כי זו הייתה עבודה באוניברסיטה בוועדת מינויים. הבאתי אחר כך אישור.

שסימנתי באחד מימי שישי יום עבודה והייתי במוזאון ישראל באירוע. בפועל זה היה נוכחות בבוקר בוועדת מינויים ובצהריים בישיבה הקשורה בחוק no-fault שתכננו להעביר בכנסת – האירוע בו נוכחתי היתה הזדמנות למנהלים נוספים שהיו בו להיפגש.

ביתה יציאה אחת של שעה למרפאתי הפרטית כי שכחתי לסמן את היציאה – אחרי השעה הזו חזרתי לבית החולים לפגישה שבה לקחתי על עצמי פרויקט להציג את התכניות לרפואה מותאמת אישית בפני הנהלת הכללית – מאמץ זה לקח שעות רבות ללא חיוב בית החולים על העבודה. כאמור – בהתנדבות כי מנהל בית החולים לא רצה להטיל דוקא עלי.

ומה שהרגיז בכי הרבה את מנהל בית החולים זה שהדווחים שלי היו עדיין 70% נוכחות. כשהוא דורש 120%.

ובסיכום – דר' הלפרין מציע לי 2 אופציות: או שאני אעזוב או שהוא ישהה אותי ונלך למסע ארוך של ברור עבירה משמעתית.

אני מניח שעורך דין טוב היה פוסל את היכולת שלו להשהות אותי וגם מעמיד את מנהל בית החולים במקום המתאים ולהורידו משכרות הכוח. אבל בחרתי לעזוב: א. אני קרוב לפרישה במילא. ב. אני לא רציתי להשחיר את פני משפחתי, הורי, אשתי וילדי.

בהסכם הפרידה שלי ביקשתי לקחת תחילה 6 חודשי שבתון המגיעים לי. סוכם לשמור כבוד אחד לשני.

בסיכום:

אני בחרתי בדרך שאפשרה לי לעבוד ולא לבזבז הרבה אנרגיה במשפטים. זה עלה לי בכך שהבמה בבלינסון הייתה פתוחה בפניו להציג את זה כרצונו תוך הפרת ההסכם - מנהל בית החולים השתמש בשיכרון כוח להעמיד אותי באור שלילי, הציב את התיק של המוצגים (כאילו יש שם משהו באמת) בפני הוועד של הרופאים, ובכך לתת תחושה כאילו עזבתי בגלל שאכן תפסו אותי בעבירת משמעת. כולם היו המומים. ואכן ההיפך הוא הנכון – מנהל בית החולים עשה עבירה חמורה של אי קיום הכלל הבסיסי של שמירת כבוד הדדי.

מה יכולה להיות הסיבה להתנהלות לא הוגנת זו של דר' ערן הלפרין, שיכפיש שמו של רופא שצמח במקום מגיל 20 (45 שנים עובד במוסד מהם 26 שנים כמנהל מכון גנטי) שכולם מעריכים את עבודתו מפארים אותה, שהקדיש במסירות כל רגע פנוי ביעילות ובחריצות להעצמת המכון – מה גרם לו להתנהג בצורה אכזרית, לא הגיונית. הרי ביקשתי לרדת מתפקידי והוא באותו זמן בחר להכפיש את שמי ומעי? האם זה טיפשות? האם זה להראות לכל הרופאים שהוא מסוגל בכוחו לעשות כאלה מעשים לא חשוב מי האדם ואם זה מוצדק? האם זה בגלל שהוא, דר' הלפרין עצמו, חשב שיקבל ולבסוף לא קיבל תפקיד מנכ"ל מכבי והבושה הפכה לשנאה, ואני עבדתי אצל המתחרים שלא בחרו בו?