תסמונת קליינפלטר

מתוך Genopedia - פרופ' מוטי שוחט

רקע על בעיות כרומוזומליות מפורט בהקדמה לפרק זה. ראה רקע על מהי הפרעה כרומוזומלית ומה משמעותה.

[עריכה] מהי תסמונת קלינפלטר?

מדובר כאן בתוספת של כרומוזום X אצל עובר ממין זכר (47XXY).

תינוקות הנולדים עם תסמונת קלינפלטר נראים ילודים תקינים לחלוטין והם גדלים באופן רגיל במשך תקופת הילדות. רוב במקרים מתגלים בלישכת הגיוס כאשר בבדיקה שיגרתית לקביעת הפרופיל הרפואי מתגלים האשכים קטנים. חלק אחר מתגלה אחרי הנישואין בבדיקת אי פוריות של הזוג. רק מעט מהמקרים מתגלים בתקופת הילדות עקב תופעות כמו גדילת יתר של ריקמת השד וכד' כפי שיפורט להלן:

שכיחות התסמונת המשוערת היא 1:600 לידות חי של זכרים.

[עריכה] מאפייני התסמונת העיקריים הם:

אשכים קטנים מאוד (שמתגלים כקטנים רק בגיל ההתבגרות, בד"כ בלשכת הגיוס – בגיל שלפני ההתבגרות המינית גודל האשכים אצלם רגיל), עקרות עקב חוסר יצירת זרע (%100 מהמקרים). סימנים אלו מופיעים בכל המקרים למעט מקרים נדירים יוצאי דופן. חשוב לציין שלמרות העדר הזרע, לגברים עם תסמונת קלינפלטר מראה זכרי תקין ותפקוד מיני תקין (בלי או עם תוספת הורמונלית).

בעיות נוספות בקלינפלטר כוללות צמיחת רקמת שד מעט מוגזמת רק בחלק מהמקרים - אצלם יש רמה מעט נמוכה של הורמוני מין גבריים – זו יכולה להימנע (או להעצר) אם הם מקבלים טיפול הורמונלי (טסטוסטרון) המשלים את החסר של הורמוני מין גבריים. לחלק מהמתבגרים יש מיעוט שיער בזקן הפנים – גם זה מסתדר עם טיפול הורמונלי.

ראה פרוט גם באי פריון – סיבות וברור גנטי לאי פריון.

ילדים עם קלינפלטר הינם יחסית ביישנים יותר כקבוצה – כל מקרה כמובן לגופו. מבחינה התפתחותית חשוב להדגיש שלרוב המכריע של המקרים אין פיגור שכלי (כנראה שאין עלייה משמעותית בסיכון לפיגור), אם כי ישנה מעט רדידות ברמת האינטליגנציה, ולחלק ישנם הפרעות קלות בשפה ו/או בעיות בקריאה. ממוצע רמת המשכל של ילדים עם קלינפלטר נמוך בכ- 10-15 נקודות מהאחאים הבריאים שלהם (ירידה של כ-10%-15%). חלק (כ25% לעומת 10% באופן רגיל) זקוקים לתמיכה לימודית. בנוסף מדווחות בעיות הסתגלות חברתית אצל חלק מהילדים הללו.

בשנים האחרונות, עם הרחבת ההגדרה של "ספקטרום האוטיזם", דווח כי אחוז גבוה (לפי עבודות מסוימות אף 20%) של המקרים הוגדרו בספקטרום הזה - ההנחה היא שהדרגה אינה זהה לאוטיזם בהגדרה שהיתה בעבר ודרושות עבודות נוספות בכדי לאפיין במדויק את השכיחות המדוייקת ואת דרגת החומרה של ממצא זה.

אחוז הזוגות שמפסיקים הריון כשמתגלה סוג שינוי כרומוזומלי זה: בצרפת נמצא כי כ-70% מהזוגות ממשיכים את ההיריון. קיימת מגמה כללית של ירידה במספר מפסיקי הריון בגין תוספת של כרומוזומי מין מ-38% בשנים 1991-1994, ל-34% בשנים 95-98, ועד 12% בשנים 1999-2001. ירידה בהפסקות הריון מסיבות אלו קשורה בהדרכה טובה יותר שניתנת כיום לזוגות.

טיפולים מיוחדים לפוריות:

כיום עם פיתוח שיטות ההפריה החוץ גופית והמיקרומניפולציות קיימת אפשרות טכנית המאפשרת לחלק מהגברים עם קריוטיפ זה להוליד בכ"ז ילדים למרות בעיית העקרות המשמעותית שלהם.

בשנים האחרונות נמצא שלחלק מהילדים עם תסמונת קליינפלטר יש תאי זרע בגיל התבגרות והם נעלמים לחלוטין בהמשך. הוצע שבמקרים שמתגלים בגיל התבגרות תערך ספירת זרע, ואם חיובי ניתן לשמר את התאים בהקפאה מתאימה.

מוזאיקה של תסמונת קלינפלטר: מדובר במצב בו יש בגוף 2 אוכלוסיות תאים משולבות יחד, אחת עם תאים זיכריים תקינים והשנייה תאים המכילים כרומוזום X נוסף - כאן יש "מיהול" של התאים הלא תקינים וכך יש "התמתנות" של הסימנים הקליניים (יש להניח שככל שאחוז התאים הלא תקינים קטן יותר כך המיתון של הסימנים גדול יותר - אך זה לא חובה). גברים עם מוזאיקה יכולים להצליח יחסית יותר בקלות להיות פוריים (עם או בלי טיפולי פיריון). מבחינת ההתפתחות לא נמצא הבדל בינם לבין ילדים רגילים, אבל המספרים שעליהם מבוססת תצפית זו יחסית לא גדולים.

מצב דומה אחר, אם כי מעט שונה: 46XX male - ראה פרוט ב-זכר עם כרמוזומי מין מסוג XX על רקע של תוספת SRY על גבי כרומוזום X.

[עריכה] טיפול הורמונלי בקלינפלטר לשיפור הישגים בתפקוד מוחי:

קיימת הסכמה בין כולם שטיפול בטסטוסטרון (25מ"ג בזריקה חודשית למשך 3 חודשים)חשוב וצריך להינתן לתינוקות בשנה הראשונה לחיים אם יש מיקרופניס (איבר מין קטן).

אין עדיין הסכמה לגבי טיפול כזה אם אין מיקרופניס ושנועד לשיפור תפקוד התנהגותי, חברתי, וקוגנטיבי בילדים אלו. מצד אחד לאחרונה דווחו מ-3 מרכזים תוצאות של טיפול הורמונלי בטסטוסטרון בילדים אלו גם בתקופת הילדות - עבודות אלו הראו כי מתן הורמונלי תחליפי בגילים צעירים משפר את ההישגים וההתפתחות הנוירולוגית/ריגשית/קוגניטיבית.

בעבודה אחת שניתן טיפול הורמונלי זה (25 מ"ג של טסטוסטרון סיפיונט (המגיע בריכוז של 200mg/ml) ב-3 זריקות בגיל מס' חודשים שיפר את היכולות וההישגים הנוירוהתפתחותיים (בעצם לכמעט נורמה). כעת מתבצע מחקר double blind ב-NIH הכולל 60 נחקרים ושמטרתו לאמת ולבחון היעילות והבטיחות של הטיפול בגיל הינקות. המחקר יסתיים ב-2022. ההיגיון אחרי טיפול זה היא שבגיל 1-3 חודשים יש עליה ניכרת טיבעית ברמת טסטוסטרון בילוד (תקופה המכונה mini pubertal period of infancy), והזריקות באים לתקן את המחסור היחסי שיש לילדים עם קלינפלטר.

בעבודה מסכמת שהוצגה בכנס האמריקאי לגנטיקה ב-2018 הרושם המתקבל היום הוא כי טסטוסטרון בילדים עם קליפלטר כדאי לתת ב-3 תקופות:

1. Early hormonal therapy - הזמן האידאלי בגיל 3 חודשים - ב-3 זריקות חודשיות (גיל 3 4 ו-5 חודשים כדוגמא) 25 מ"ג של טסטוסטרון סיפיונט כל פעם (המגיע בריכוז של 200mg/ml).

2. Booster hormonal therapy - הזמן האידאלי בגיל 5 שנים - ב-3 זריקות חודשיות

3. Treatment hormonal therapy - אחרי גיל 10 לפני הערכת האנדוקרינולוג על פי גודל הפניס ורמת ההורימונים.

מתן הטיפול ב-3 התקופות הוריד את הסיכוי ל-ADHD בצורה ניכרת, ושיפר באופן משמעותי את ה-IQ הורבלי (דיבורי) ואת ביצועים מוחיים אחרים (מהירות עיבוד הנתונים, זיכרון וכדומה). התועלת בטיפול נמצאה בכל הפרמטרים ההתפתחותיים שנבדקו כשנעשתה השוואה באותו גיל בין אלו שקיבלו לאלו שלא קיבלו טיפול. התוצאות של אלו שהתגלו טקם הלידה היו טובים יותר מאלו שהקלינפלטר התגלה אחרי הלידה (ילדות או בגרות).

מצד שני יש רופאים שחוששים שמתן הטסטרוסטרון יכל לגרום להתבגרות מוקדמת בהמשך ולכן נזהרים ממתן טיפול זה בילדות.

לכן ההחלטה על טיפול זה בילדות צריך להינתן בזהירות לפי המקרה.

[עריכה] מהו סיכון ההישנות?

אף שהבעיה היא בחומר הגנטי היא לא תורשתית ולא נובעת מ"בעיה" בהורים. לזוג שהיה לו כבר הריון עם קלינפלטר יש סיכון נוסף קטן (1% בלבד) להישנות בעיות כרומוזומליות בהריון נוסף. כל זוג כזה זכאי לבדיקת מי שפיר בכל הריון נוסף וכאמור רוב הסיכויים (99% בד"כ) שהבעיה לא תישנה. לא ניתן להעריך בצורה אמינה את הסיכון לקלינפלטר בהריון נוסף (ראה בדיקות סקר לתסמונת דאון ובעיות כרומוזומליות אחרות).

בני משפחה יותר רחוקים אינם בסיכון מוגבר באופן משמעותי.