חסר מזערי או הכפלה בזרוע הארוכה של כרומוזום 15q13.3

מתוך Genopedia - פרופ' מוטי שוחט

שמות נרדפים: שינויים כמותיים (חסר או תוספת) מזעריים בזרוע קצרה - כרומוזום 15 הקשורים באוטיזם ובעיות פסיכיאטריות".

סימנים קליניים:

ברור כיום כי חסר (deletion) של המקטע הנידון קשור בתסמונת, אבל עדיין לא ברור אם (או באיזה מידה) הכפלת המקטע (duplication) גורמת לתסמונת.

התסמונת הקלאסית תוארה בחסר של מקטע באורך של כ-1.5 מיליון בסיסים ומתאפיינת בפיגור שכלי, אוטיזם, סכיזופרניה, אפילפסיה ומומי לב. כשמדובר בחסר, לרוב זה נוצר בילד/עובר ולא מורש מההורים. בהמשך נמצא כי בחלק מההורים נמצא אותו שינוי כאשר התופעות אצל ההורה קלות יותר ועד נורמלי לחלוטין.

השכיחות של החסר הכרומוזומלי הגדול (1.5MB) הינו 0.2%-0.3% בקרב ילדים עם פיגור שכלי או אוטיזם, לעומת 0.01% באוכלוסיה הכללית - לאחר ניטרול השפעת המופנים לבדיקה נמצא כי קיים סיכון של כ-55% לפיגור שכלי בדרגה קלה-בינונית. יש בנוסף גם לחלק בעיות נוספות כמו פירכוסים (כ-25%), אוטיזם (10%) או התנהגות אוטיסטית, וגם שכיחות יתר של מחלות נפש סכיזופרניה - 10%). מומים (כמו מומי לב) אינם שכיחים - 3%.

מאידך פחות מידע יש לגבי ההכפלה של המקטע (דופליקציה) - תוארו עד כה מעט מקרים כאלו - וכביכול גם להם היתה תמונה דומה לזו של החסר. אבל ברובם נמצאה הדופליקציה גם בהורה בריא לחלוטין (וכנראה גם בבני משפחה נוספים בריאים) - כיון שרוב הנבדקים שנשלחים לבצע את הציפ הגנטי הם ילדים עם פיגור שכלי, לא ברור אם הכפלת המקטע אכן גורמת לבעיה בכולם. ולכן, ההנחה היא שיתכן וכי הכפלת המקטע מעלה מעט את הסיכון לבעיות התפתחות, ספקטרום אוטיזם, ופירכוסים (לא ברור כמה - הערכה מניסיון של איזורים דומים אחרים שהסיכון עולה בכ 2%-10% מעבר לסיכון הרגיל שהוא 2%).

עודף או חסר של חלק מהמקטע ולא כולו:

עבודות מאוחרות יותר הראו כי השינוי (גם כשהוא בחלק מהמקטע ולא כולו) שכיח באופן ברור יותר בקרב ילדים עם פיגור שכלי או אוטיזם וסכיזופרניה מאשר בילדים בריאים. האיזור הקריטי יותר לבעיות הקליניות הינו מקטע של כ-680KB הכולל גם את הגן CHRNA7.

אך מאידך, באחוז גבוה של אנשים בריאים בישראל דווחו קבוצות מסוימות של נבדקים בהן רק חלק מהמקטע הקריטי הזה חסר או עודף – שם כנראה זה שינוי שאינו גורם בדרך כלל להתבטאות של מחלה (הרושם עד כה כי בישראל קיימת כזו תופעה של שכיחות מוגברת של הכפלת חלק מהמקטע המדובר ללא השלכות קליניות משמעותיות).

זו הסיבה שאת השינויים במקטע הזה לא קל לפרש – צריך לקחת בחשבון עלייה בסיכון לפיגור שכלי או אוטיזם (מעליה קלה עד אפילו 50% בחלק מהעבודות) והסיכון קטן כנראה יותר אם הוא קיים בהורים ומכיל רק חלק מהמקטע (במיוחד אם בקבוצה האתנית המדוברת נמצא השינוי שכיח באוכלוסייה).

החסר באיזור זה של הכרומוזומים כמעט תמיד לא ניתן לזיהוי בשיטת הבדיקה הסטנדרטית של הכרומוזומים ובוודאי שאין ביכולת בדיקת מי שפיר רגילה לאבחנה. מאידך, ניתן לזהות את החסר ובשיטת ה- CGH הצ'יפ הגנטי, ובשיטת FISH (אם מכוונים את הבדיקה לאיזור זה).

צורת ההעברה התורשתית:

כשיש חסר, רוב מהמקרים הם מוטציה טרייה – לאלו סיכון הישנות קטן ביותר. כשזה מורש מההורים יתכן ולהורה יהיה הפרעה מסוג דיכאון או נפשית אחרת .

כשיש דופליקציה לרוב המכריע של המקרים זה נמצא בהורה בריא.

מידת ביטוי המחלה:

בחסר של המקטע חדירות התסמונת די מלאה. בדופליקציה החדירות קטנה.

המידע הגנטי המולקולרי:

הגן למחלה: לא ידוע

האמצעים לברור גנטי:

בדיקה אבחנתית:

בדיקת CGH. אחרי שזה אותר, ניתן לבדוק הורים בשיטת FISH על ידי שימוש בסמן פלורסנטי סגולי לאזור הספציפי. כאמור, בבדיקת כרומוזומים רגילה אי אפשר בד"כ לזהות את החסר הכרומוזומלי בתסמונת זו. בוודאי לא בבדיקת כרומוזומים של מי שפיר.

בדיקת נשאות:

כמו בדיקה אבחנתית.

בדיקת העובר:

כמו בדיקה אבחנתית. להורים שיש להם חסר ומעוניינים להרות ניתן להציע גם אבחון טרום השרשה בהפרייה חוץ גופית (PGD).