חסימת מוצא שלפוחית השתן עקב היצרות הפתח של השופכן
מתוך Genopedia - פרופ' מוטי שוחט
מילות מפתח: שופכן, שופכה, היצרות מוצא שלפוחית השתן, פתח צינור השתן, יציאת שלפוחית השתן.
תוכן עניינים |
[עריכה] מהו הממצא ומשמעותו?
בדרך כלל העובר משתין ברחם בדיוק כמו אחרי הלידה – בהשתנה השתן מועבר משלפוחית השתן לחלל מי השפיר דרך צינור השתן (שופכן). בתחילת השופכן יש שוער (ספינקטר) אשר אמור להיפתח בעת ההשתנה.
במצב הנידון כאן, יש חסימה ואי פתיחה של השוער, ולכן קושי מתמיד בהתרוקנות השלפוחית.
[עריכה] הטיפול וסיבוכיו:
מצב זה מוכר היטב כבר שנים, ובעבר היה מתגלה אחרי הלידה. אחרי הלידה ניתן לרוקן את השלפוחית עם קטטר, ובהמשך נעשה ניתוח לפתיחת החסימה.
אחרי הניתוח, באחוז מסוים של המקרים, יהיו בעיות בשליטה על השתן, השתנה לילית ואפילו אי שליטה על מתן שתן – הסיכון לזה נמצא כ-10% מהמקרים.
[עריכה] הממצאים האופיניים באולטרה-סאונד:
כיום הממצא המתגלה כבר בהיריון בבדיקת אולטרה-סאונד – לרוב נראים כל דרכי השתן מורחבים, כולל אגני הכליה, האורטרים ושלפוחית השתן. גם בתוך רקמת הכליה עצמה יש עם הזמן התרחבות ציסטית של אגנוני הכליה. שלפוחית השתן המורחבת אינה מתרוקנת כשמסתכלים עליה ברציפות זמן ארוך, ודופן השלפוחית מעובה (עקב מאמץ ההשתנה כנגד התנגדות מוצא השלפוחית). השלפוחית מקבלת צורה טיפוסית הנקראת "פתח חריץ מפתח" (Kee hole).
הממצא מתקדם, ובמקרים של החמרה ניכרת רואים גם ירידה של כמות מי שפיר (עקב ירידה בתרומת השתן לכמות מי השפיר).
[עריכה] מהי הפרוגנוזה הקשורה במצב כזה:
במקרים הקשים יש מות אחרי הלידה - הסיכון לכך הינו קיים בכ-10% מהנולדים עם הפגם הזה.
באלו שנולדו וחיים, מעט עבודות עקבו אחרי ילדים אלו יותר מ-10 שנים אחרי הלידה, ומאלו שעשו מעקב ארוך עולים הממצאים הבאים:
באופן כללי הסיכון לאי-ספיקה וכשל סופני של תפקוד הכליה, מצב שידרוש דיאליזה והשתלת כליות, הינו כ-30%. הגיל הממוצע של אי ספיקת הכליות הינו 7 שנים אבל זה יכל להופיע יותר מוקדם או אף אחרי ההתבגרות.
הסיכון לאי ספיקה של הכליות יורד אם חלים הפרמטרים הבאים:
1. גילוי הממצא אחרי שבוע 24 של ההיריון: במקרים אלו כ-90% מהמקרים לא פיתחו אי ספיקת כליות. לעומת זאת באלו שהממצא נתן ביטוי קודם ל-24 שבעות הסיכון לאי ספיקת כליות היה 45%.
2. שמירה של כמות מי שפיר תקינה במעקב האולטרה-סאונד במהלך ההיריון: במקרים אלו כ-90% מהמקרים לא פיתחו אי ספיקת כליות. לעומת זאת באלו שהופיע מיעוט מי שפיר הסיכון לאי ספיקת כליות היה 55%-90%.
3. איכות הפרנכימה באולטרה-סאונד תקינה(על פי ההדיות) – זהו דווקא פרמטר חלש ולא משמעותי. בכל זאת, במקרה וההדיות תקינה מעל 90% מהמקרים לא פיתחו אי ספיקת כליות. לעומת זאת באלו שהייתה עדות להדיות לא תקינה עדיין כ-80% מהמקרים לא פיתחו אי ספיקת כליות.
כשהתקיימו כל התנאים הנ"ל כנראה שהסיכוי יחסית מאד קטן לאי ספיקת כליות בעתיד.
[עריכה] האם נדרשת התערבות במהלך ההיריון?
נעשו ניסיונות להוצאת השתן מהשלפוחית של העובר (בעודו בתוך ברחם) בעזרת החדרת צינורית מנקזת. מסתבר כי פעולות אלו לא שיפרו את התוצאות, אלא אף בחלק מהעבודות החמירו את הסיכון לאי ספיקת כליות. הסיבה כנראה נעוצה בעובדה כי הנזק לרקמת הכליה הנגרם במקרים אלו נגרם מוקדם, והשחרור של השתן נעשה אחרי שהנזק נגרם.
לכן, כיום אין סיבה לפעולה חודרנית מהסוג הזה. גם יילוד מאד מוקדם אינו מומלץ.
[עריכה] הסבירות לקיום בעיות נוספות:
ברוב המקרים אין מומים נוספים והגדילה של העובר תקינה. במקרים אלו תוספת הסיכון לבעיות נוספות היא פחות מ- %1 מעבר לסיכון הרגיל בהריון (3%-4%). תוספת הסיכון הינה בעיקר לבעיות כרומוזומליות, ובדרך כלל אז יהיו עוד ממצאים.
[עריכה] מה מומלץ במקרה ומאובחן ממצא זה?
מומלץ לוודא בבדיקת אולטרא-סאונד שאין מומים נוספים. לעקוב אחר דרכי השתן, והגדילה של העובר. ייעוץ עם מומחה במחלות כליות ילדים ואורולוג ילדים.
לגבי צורך במי שפיר: על פי רוב הדעות, כממצא יחיד (וכשאר בדיקות הסקר לאיתור בעיות כרומוזומליות (סקר ביוכימי בדם = חלבון עוברי, שקיפות עורפית) מראות סיכון נמוך מאוד אין המלצה לבצע דיקור מי שפיר. ניתן לקחת טווח ביטחון מעט יותר גדול מאשר הגבולות הרשמיים של הדיקור (במקום עד סיכון של 1:386 ניתן להחליט לבצע דיקור עד 1:1000. במקרים שישנם ממצאים נוספים הגבולות הללו לא מספיקים ויש צורך לבצע דיקור מי שפיר.
