שני כלי דם בטבור
מתוך Genopedia - פרופ' מוטי שוחט
| גרסה מתאריך 15:38, 21 באפריל 2014 (עריכה) Motti (שיחה | תרומות) (←מה מומלץ במקרה ומאובחן ממצא זה?) → עבור להשוואת הגרסאות הקודמת |
גרסה נוכחית (11:05, 7 בנובמבר 2020) (עריכה) (ביטול) Motti (שיחה | תרומות) (←מהו הממצא ומשמעותו?) |
||
| (גרסה אמצעית אחת לא מוצגת.) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| == מהו הממצא ומשמעותו? == | == מהו הממצא ומשמעותו? == | ||
| - | במצב רגיל בחבל הטבור ישנם שני עורקים (המובילים דם | + | במצב רגיל בחבל הטבור ישנם שני עורקים (המובילים דם לשליה) ווריד אחד (מחזיר את הדם הנקי והמחומצן מהשליה לעובר דרך הטבור של העובר). ב-1% מההריונות יש וריד אחד ועורק אחד בלבד. העורק החסר לרוב הינו תוצאה של חסימתו על ידי קריש דם – בדרך כלל בשבועות הראשונים של ההיריון. הקריש בעורק יכל לנבוע מדימום שליתי או קריש בשליה שמפריע לעורק להחזיר את הדם מהעובר לשליה, וכתוצאה מכך להיסתם בקריש. ההנחה היא שבגלל שכיחות יחסית גדולה של מצבים אלו יש לנו 2 עורקים (אחד לכאורה רזרבי). |
| - | + | הדמום והקריש בשלייה מתרפאים (נותרת צלקת בשלייה) אבל העורק שבו היה הקריש נשאר חסום. יש לציין כי ממצא זה של עורק טבורי בודד שכיח יותר בהריונות תאומים, בהם הופעת קרישים בכלי דם שכיחה יותר. | |
| - | + | אף שלעובר עורק יחיד כתוצאה מנזק שלייתי, נותרת לרוב רזרבה שיליתית מספקת לתת תזונה תקינה לעובר, ובכ-99% מהמקרים לא תהיה לכך השפעה על תזונת העובר וגדילתו תהיה תקינה. זה אבל דורש מעקב גדילה. | |
| - | ברוב המקרים אין מומים נוספים והגדילה של העובר תקינה. במקרים אלו תוספת הסיכון | + | '''הממצא עצמו אינו מום''' כי הרי חבל הטבור אינו איבר בעל חשיבות לילוד לאחר הלידה. מאידך הממצא מהווה סימן מכוון לבדיקות לשלילת מומים מסוימים אצל העובר. במקרה ומתגלים מומים נוספים יש להתייחס לממצאים באופן שונה כי אז יש סיכון לתסמונות גנטיות רבות – לכן במקרה שיש ממצאים נוספים יש להמליץ על ברור נרחב יותר ויעוץ מעמיק לאור הסיכון המוגבר לתסמונות כרומוזומליות וגנטיות שונות. |
| + | |||
| + | ברוב המקרים אין מומים נוספים בסקירה הבסיסית והגדילה של העובר תקינה. במקרים אלו תוספת הסיכון להימצאות בעיות (מומים/תסמונות גנטיות) נוספות היא כ- 1% מעבר לסיכון הרגיל בהריון ( 3%-4%). תוספת הסיכון הינה בעיקר למומים הבאים (לפי סדר שכיחותם): מומים במבנה הכליה ודרכי השתן, מומי לב, חיך ושפה שסועים, מומים במבנה חוליות עמוד שדרה, מומים בדרכי העיכול (חסימת פי הטבעת או צינור הבליעה), מומים במבנה האגודלים והצד הרדיאלי, ואחור בגדילה תוך רחמית. מומים אלו ניתנים לאיתור באולטרסאונד מכוון לאיברים אלו. | ||
| עובדה נוספת שיש לקחת בחשבון היא שגם ללא מומים נילווים קיימים דיווחים (אם כי אין תמימות דעים) על עליה בסיכון להפרעות כרומוזומליות בנוכחות ממצא זה. אולם קיימות עבודות אחרות אמינות יותר המראות שבהעדר מומים נוספים באולטרסאונד אין עלייה משמעותית בסיכון לתסמונת דאון בפרט, ולהפרעות כרומוזומליות בכלל. | עובדה נוספת שיש לקחת בחשבון היא שגם ללא מומים נילווים קיימים דיווחים (אם כי אין תמימות דעים) על עליה בסיכון להפרעות כרומוזומליות בנוכחות ממצא זה. אולם קיימות עבודות אחרות אמינות יותר המראות שבהעדר מומים נוספים באולטרסאונד אין עלייה משמעותית בסיכון לתסמונת דאון בפרט, ולהפרעות כרומוזומליות בכלל. | ||
גרסה נוכחית
[עריכה] מהו הממצא ומשמעותו?
במצב רגיל בחבל הטבור ישנם שני עורקים (המובילים דם לשליה) ווריד אחד (מחזיר את הדם הנקי והמחומצן מהשליה לעובר דרך הטבור של העובר). ב-1% מההריונות יש וריד אחד ועורק אחד בלבד. העורק החסר לרוב הינו תוצאה של חסימתו על ידי קריש דם – בדרך כלל בשבועות הראשונים של ההיריון. הקריש בעורק יכל לנבוע מדימום שליתי או קריש בשליה שמפריע לעורק להחזיר את הדם מהעובר לשליה, וכתוצאה מכך להיסתם בקריש. ההנחה היא שבגלל שכיחות יחסית גדולה של מצבים אלו יש לנו 2 עורקים (אחד לכאורה רזרבי).
הדמום והקריש בשלייה מתרפאים (נותרת צלקת בשלייה) אבל העורק שבו היה הקריש נשאר חסום. יש לציין כי ממצא זה של עורק טבורי בודד שכיח יותר בהריונות תאומים, בהם הופעת קרישים בכלי דם שכיחה יותר.
אף שלעובר עורק יחיד כתוצאה מנזק שלייתי, נותרת לרוב רזרבה שיליתית מספקת לתת תזונה תקינה לעובר, ובכ-99% מהמקרים לא תהיה לכך השפעה על תזונת העובר וגדילתו תהיה תקינה. זה אבל דורש מעקב גדילה.
הממצא עצמו אינו מום כי הרי חבל הטבור אינו איבר בעל חשיבות לילוד לאחר הלידה. מאידך הממצא מהווה סימן מכוון לבדיקות לשלילת מומים מסוימים אצל העובר. במקרה ומתגלים מומים נוספים יש להתייחס לממצאים באופן שונה כי אז יש סיכון לתסמונות גנטיות רבות – לכן במקרה שיש ממצאים נוספים יש להמליץ על ברור נרחב יותר ויעוץ מעמיק לאור הסיכון המוגבר לתסמונות כרומוזומליות וגנטיות שונות.
ברוב המקרים אין מומים נוספים בסקירה הבסיסית והגדילה של העובר תקינה. במקרים אלו תוספת הסיכון להימצאות בעיות (מומים/תסמונות גנטיות) נוספות היא כ- 1% מעבר לסיכון הרגיל בהריון ( 3%-4%). תוספת הסיכון הינה בעיקר למומים הבאים (לפי סדר שכיחותם): מומים במבנה הכליה ודרכי השתן, מומי לב, חיך ושפה שסועים, מומים במבנה חוליות עמוד שדרה, מומים בדרכי העיכול (חסימת פי הטבעת או צינור הבליעה), מומים במבנה האגודלים והצד הרדיאלי, ואחור בגדילה תוך רחמית. מומים אלו ניתנים לאיתור באולטרסאונד מכוון לאיברים אלו.
עובדה נוספת שיש לקחת בחשבון היא שגם ללא מומים נילווים קיימים דיווחים (אם כי אין תמימות דעים) על עליה בסיכון להפרעות כרומוזומליות בנוכחות ממצא זה. אולם קיימות עבודות אחרות אמינות יותר המראות שבהעדר מומים נוספים באולטרסאונד אין עלייה משמעותית בסיכון לתסמונת דאון בפרט, ולהפרעות כרומוזומליות בכלל.
[עריכה] מה מומלץ במקרה ומאובחן ממצא זה?
1. סקירת מערכות מדוקדקת בשבוע 24-22 להריון (או/ו בשבוע 16-15) לאיתור מומים נוספים. הסקירה צריכה להיות מכוונת לאותם מומים שהוזכרו לעיל, כולל ללב.
2. ניתן להוסיף גם בדיקת אקו לב עובר בשבוע 24 להריון.
3. יש צורך במעקב גדילה של העובר.
4. לגבי צורך במי שפיר: ישנן דעות שונות. בישראל נקבע ה-LR הקשור בממצא זה ב- LR=1.0. אין ספק שבדיקת מי שפיר היא האמצעי היחיד המאפשר שלילה מוחלטת של הפרעות כרומוזומליות. מאידך ההמלצות הרפואיות אינן מכוונות לבצע מי שפיר בכל מקרה אלא במקרים שקיים סיכון גבוה לבעיה אותה רוצים לבדוק. על-פי רוב הדעות, כשמדובר ב- 2 כלי דם בטבור (עורק טבורי בודד) כממצא יחיד (וכשאר בדיקות הסקר לאיתור בעיות כרומוזומליות (סקר ביוכימי בדם = חלבון עוברי, שקיפות עורפית) מראות סיכון נמוך מאוד אין המלצה לבצע דיקור מי שפיר. עד היום אין נתונים סטטיסטים מדויקים המאפשרים לשקלל בצורה אמינה את הממצא הזה באולטרסאונד יחד עם שאר הבדיקות כדי לקבל סיכון סופי משוקלל.
באופן מעשי, חשובה השלמת בדיקת האולטרהסאונד והמעקב - במקרים שישנם ממצאים נוספים יש סיכון גבוה לתסמונות גנטיות ויש צורך ביעוץ גנטי.
5. יש חשיבות מיוחדת לפנות ליעוץ במקרים בהם מאותרים מומים או סימנים נוספים מכיוון שהסיכון לתסמונת כרומוזומלית או אחרת עולה באופן משמעותי ויש לדון על בדיקות וברור נוסף.
