חסר מזערי בזרוע הארוכה של כרומוזום 2p16.3

מתוך Genopedia - פרופ' מוטי שוחט

גרסה מתאריך 09:03, 21 ביולי 2020

שמות נרדפים: שינויים כמותיים (חסר או תוספת) מזעריים בזרוע קצרה של כרומוזום 2 הקשורים באוטיזם ובעיות פסיכיאטריות".

סימנים קליניים:

מדובר בחסרים קטנים בגן המכונה NRXN1 - חסרים בגן זה נמצאו קשורים בסיכון מוגבר לפיגור שכלי, אוטיזם וסכיזופרניה. הקשר נתגלה בזכות שימוש בבדיקת arrays-CGH (צ'יפ גנטי), המאפשר סקירת הגנום לשינויים מזעריים. מדובר בחסרים בתוך הגן המדובר – גדלים של מאות אלפי אותיות בחומר הגנטי של הגן בכרומוזום 2, שפוגע בתפקוד גן הקשור בהתפתחות המוח וחשוב לאפשר תפקוד מוחי תקין.

שכיחות התסמונת יחסית לא גבוהה – אך היא ללא ספק מצויה יותר באנשים עם אוטיזם ובעיות נוירוהתפתחותיות.

באופן כללי, חסר של מקטע אקסוני בגן זה נמצא אצל כ-1 מתוך 800 ילדים עם בעיות נוירוהתפתחותיות כמו פיגור שכלי, אוטיזם וסכיזופרניה (על סמך עשרות אלפי נבדקים עם בעיות נוירוהתפתחותיות שנבדקו) - זאת לעומת 1 מתוך 3,000 בריאים (על סמך עשרות אלפי נבדקים). כלומר קיום החסר מעלה הסיכון לבעיות אלו פי 4 מהסיכון בכלל האוכלוסיה.

קיימת חשיבות למקום בו קיים החסר:

אם החסר הוא של אקסונים 1-5 הסיכון לבעיות נוירוהתפתחותיות (מידת החדירות) הינו כ-12% - הבעיות הרפואיות שנמצאו אצל אלו שהיה חסר של אקסונים 1-3 או 1-5 כללו בעיקר איחור ניכר בדיבור, פיגור שכלי, סכיזופרניה, אוטיזם, פירכוסים, קטנים לגילם, היפוטוניה. בערך 5% פיגור שכלי, 5% אוטיזם ו-5% בעיות נפשיות. כשהחסר באקסונים 1-5 הוא יימצא באחד ההורים (אף שהוא בריא) בכ-70% מהמקרים.

אם החסר הוא של אקסונים 6-24 הסיכון לבעיות נוירוהתפתחותיות (מידת החדירות) הינו כ- 30%-40% לבעיות נוירוהתפתחותיות מסוג פיגור שכלי (בדרך כלל קשה יותר מאלו עם אקסונים 1-5), אוטיזם וסכיזופרניה ובעיות נפשיות אחרות. כשהחסר באקסונים 6-24 הוא יימצא באחד ההורים (אף שהוא בריא) רק בכ-50% מהמקרים.

כשהחסר לא כלל אקסונים התמונה הקלינית קלה בהרבה, וייתכן שלא יהיה ביטוי קליני משמעותי (במיוחד בחסרים באינטרון 5 שהם שכיחים).

החסר/הכפלה באיזור זה של הכרומוזומים כמעט תמיד לא ניתן לזיהוי בשיטת הבדיקה הסטנדרטית של הכרומוזומים ובוודאי שאין ביכולת בדיקת מי שפיר רגילה לאבחנה. מאידך, ניתן לזהות את החסר ובשיטת ה- CGH הצ'יפ הגנטי, ובשיטת FISH (אם מכוונים את הבדיקה לאיזור זה).

צורת ההעברה התורשתית:

בכ-30% מהמקרים הם "מוטציה טרייה" – לאלו סיכון הישנות קטן ביותר.

כשזה מורש מההורים, הרוב ההורשה אימהית (פי 2 ממקור אבהי). אז יתכן ולהורה יהיה הפרעה מסוג דיכאון או נפשית אחרת .

מידת ביטוי המחלה:

חדירות התסמונת כשיש חסר של המקטע הזה היא כ-50% אך ביטוי חמור (פיגור שכלי או אוטיזם או סכיזופרניה) יהיה בכ-15-30 אחוז מהמקרים. זה במיוחד נכון כנראה כשאין מממצא דומה באחד ההורים.

המידע הגנטי המולקולרי:

הגן למחלה: NRXN1

== האמצעים לברור גנטי: == ציפ גנטי

בדיקה אבחנתית:

בדיקת CGH. אחרי שזה אותר, ניתן לבדוק הורים בשיטת FISH על ידי שימוש בסמן פלורסנטי סגולי לאזור הספציפי. כאמור, בבדיקת כרומוזומים רגילה אי אפשר בד"כ לזהות את החסר הכרומוזומלי בתסמונת זו. בוודאי לא בבדיקת כרומוזומים של מי שפיר.

בדיקת נשאות: כמו בדיקה אבחנתית.

בדיקת העובר: כמו בדיקה אבחנתית. ניתן גם להציע אבחון טרום השרשה בהפרייה חוץ גופית (PGD).

ספרות:

Schaaf CP, Phenotypic spectrum and genotype-phenotype correlations of NRXN1 exon deletions. Eur J Hum Genet. 20;1240-7, 2012